ישנם מספר סוגים של הפרעות אכילה בימינו, כאשר סוג אחד הוא הפרעת אכילה כפייתית.
מדובר למעשה בהפרעה בה האדם סובל מהתקפי אכילה (שנקראים גם בולמוסי אכילה) בלתי נשלטים, בהם הוא צורך כמויות מזון מוגזמות. צריכת המזון אינה נעשית על פי שיקולים פיזיים של רעב ושובע, אלא מתקיימת כתוצאה מהיבטים רגשיים שונים.
על כן, רבים מכנים את הפרעת האכילה הכפייתית בשם אכילה רגשית. בולמוסי האכילה מאפיינים כידוע גם את הפרעת בולמיה נרבוזה.
אולם, בשונה מהבולמיה, באכילה הכפייתית אין טקסי התרוקנות מהאוכל, כלומר האדם אינו מנסה לטהר עצמו על ידי הקאות או משלשלים. הדבר גורם לכך שאנשים שלוקים באכילה כפייתית עולים בצורה משמעותית במשקל ועל כן הפרעה זו היא יחסית קלה לאיתור על ידי סממנים חיצוניים.
אנשים שלוקים באכילה כפייתית ממשיכים לצרוך מזון הרבה לאחר שהגיעו למצב פיזיולוגי של שובע. בדרך כלל ההתקף יסתיים רק כאשר הם יתקלו קושי פיזי של ממש להכניס לפיהם מזון נוסף, כלומר רק לאחר תחושה כבדה שהם כבר "עומדים להתפוצץ", או "עומדים להתפקע".
בדיוק בשל כך מדובר באנשים שאינם יכולים לשלוט במשקל גופם על ידי דיאטות.
מאחורי דיאטות רגילות עומדת ההנחה שאם יאזנו את הגוף על ידי מזונות משביעים אך דלי קלוריות ניתן יהיה להימנע מצריכה של מזונות עתירי שומן וקלוריות.
אולם, העובדה שעבור אכלנים כפייתיים תחושת השובע אינה מהווה אינדיקאטור להפסקת האכילה, היא שמונעת מהם להפיק תועלת מדיאטות.
במקום זאת, אכלנים כפייתיים זקוקים לטיפול שיכלול אלמנטים פסיכולוגיים והתנהגותיים שיסייעו להם למלא אחר צורכיהם הפסיכולוגיים בדרכים שונות מאשר אכילה וכך יגרמו להם לשלוט על צריכת המזון שלהם.
חשוב לציין כי עבור כל בני האדם משמש המזון מקור מנחם בצורה זו או אחרת. העובדה כי עוד בתקופת הינקות למד התינוק כי כמענה לבכיו הוא מקבל מזון וכי המזון מרגיע אותו, תורמת לכך.
לא ניתן להתעלם מהעצבנות שחשים בני האדם בעת רעב ומהרגיעה שמשרה תחושת השובע.
אולם, אכלנים כפייתיים כנראה לא הצליחו לפתח מנגנונים נוספים אחרים על מנת להרגיע עצמם בעתות מצוקה ולכן הם ממשיכים להשתמש במזון כמקור העיקרי המנחם גם בחייהם הבוגרים.
טיפול באכילה כפייתית
האלמנט ההתחלתי בטיפול הוא להביא את המטופל לכדי מודעות לבעיה. המטופל צריך להבין כי הוא משתמש במזון לשם הרגעה ומילוי צרכים פסיכולוגיים וכי מדובר בבעיה התמכרותית של ממש.
חשוב לציין שמרבית החולים אינם מתייחסים לבעיה כהתמכרות ועל כן הם חושבים שביכולתם להתגבר על התקפי האכילה באמצעות דיאטות רגילות והם פשוט עדיין לא מצאו את הדיאטה הנכונה. על כן, ההכרה בכך שישנם דברים עמוקים יותר בגו היא הצעד הראשון בטיפול.
האלמנט הבא בטיפול הוא אלמנט פסיכולוגי. ההנחה היא שאנשים עם אכילה כפייתית פונים למזון כאשר הם אינם יכולים למלא את הצורך הפסיכולוגי שלהם בדרך אחרת.
למשל, כאשר הם נתקלים ביחס שלילי מסביבתם או במערכת יחסים כושלת, דברים שהם אינם מצליחים לשלוט בהם, הם פונים למזון, עליו הם מחליטים ושולטים. על מנת לטפל בהם יהיה צורך להקנות להם כלים נכונים להתנהלות חברתית, שיוכלו לסייע להם מבחינה רגשית, ובד בבד לתעל את תחושותיהם השליליות לאפיק אחר, למשל לכתיבה או ציור.
כלומר, יש לטפל בצורך הפסיכולוגי של המטופל תוך מציאת דרך אחרת להרגעתו העצמית בעת סערת רגשות ובאמצעות מציאת מקור חלופי למילוי צרכיו הפסיכולוגיים בטווח הארוך יותר.
ולבסוף, האלמנט האחרון בטיפול הוא התנהגותי. מהבחינה ההתנהגותית על המטופל ללמוד כיצד לשנות את הרגלי האכילה שלו וכיצד לאכול על פי תחושות של רעב ושובע, בכמויות פחותות ובאופן נכון יותר.
