התאבדות בצה"ל

התאבדות היא פתרון קיצוני של אנשים הנמצאים במצוקה, אשר  אינם חשים כל תקווה בחייהם ובוחרים לשים סוף לסבלם וקץ לחייהם. להתאבדות יש מגוון רחב של הסברים, שבראשם תוצאה של דיכאון, וכן גם גורמים ביולוגיים, גנטיים ואחרים.

גם בקרב בני נוער ומתבגרים קיימת תופעת ההתאבדות, וכן גם בקרב חיילים בצה"ל. בצה"ל מדווחים על כ-30 מקרי התאבדות בכל שנה, כאשר רובם המוחלט של המתאבדים לא פנו לפני כן למוסדות בריאות הנפש של הצבא.

גורמים להתאבדות בקרב חיילים

  • בעשורים האחרונים, התרחב גיל ההתבגרות, כך שבעוד לפני מספר שנים גיל 18 נחשב לגיל בוגר, היום גיל ההתבגרות נמשך אפילו עד שנות העשרים המוקדמות. גיל ההתבגרות היא גיל של חיפוש זהות וגיבוש עצמי. תהליך זה מבלבל ועשוי להיות מתסכל, והוא בפני עצמו עשוי להיות גורם לאובדנות. בשילוב עם דרישות הצבא לבגרות, עשוי הבלבול להגיע לנקודת אל- חזור.
  • במחקרים שנערכו בנושא, התברר כי לרוב החיילים המתאבדים לא הייתה כל פסיכופתולוגיה מאובחנת לפני שהתאבדו. יחד עם זאת, רובם התאפיינו בתקופה של בלבול, חרדה, תהיות לגבי העתיד, לגבי השירות הצבאי ותחושה של חוסך שייכות למסגרת.
  • הגיוס מחייב את המתבגר לבצע באחת הפרדות מהמסגרת המוכרת לו, ולהתרחק ממשפחתו (שם הוא יכול עדיין להיות "מתבגר" ואפילו בעל תפקידים ילדותיים). במקביל, מחייב הצבא לקבל הזדהות ומחויבות למסגרת החדשה, ובכך הופך למתערב לא טבעי בתהליך גיבוש הזהות וההפרדות.
  • הגיוס לצבא והשירות עצמו עשויים להוות גורם לחץ משמעותי וקיצוני, אשר עשוי לגרום לתחושה של זעזוע.
  • זמינות נשק: למרות שנראה שדי קל לסיים את חיינו, עם כל הסכנות שצופן לנו העולם, ישנה משמעות לכך שבצבא חיילים אשר מחשבת האובדנות עברה בראשם עוד קודם לכן, נמצאים במקום בו כלי נשק זמין עבורם ומהווה דרך קלה לבצע את הרעיון הקשה.

שכיחות מקרי ההתאבדות בקרב חיילים

כאמור, הצבא מדווח על עשרות בודדות של התאבדויות בקרב חיילים בכל שנה, אך בפועל, נראה שמספר ההתאבדויות גדול יותר ממה שמדווח. להערכת החסר של מספר ההתאבדויות יש מספר גורמים, חלקם אלטרנטיביים, וחלקם מתקיימים זה לצד זה:

  • צרכי הצבא: הצבא אינו מעוניין לפרסם, ולהתמודד עם ההשלכות של מספר רב של התאבדויות בקרב חייליו. לפרסום כזה יכולות להיות השפעות על המורל בצבא, על מידת שיתוף הפעולה של החיילים והוריהם עם דרישות המערכת, ובעיקר על המוטיבציה של החיילים המתגייסים. בנוסף, פרסום מקרה אובדנות עשוי להעלות שאלות בקרב הציבור, ולחשוף את הצבא להתמודדויות ציבוריות שאינו מעוניין בהן.
  • כבוד החייל ומשפחתו: פעמים רבות, לא מפורסמת סיבת מותו של חייל שהתאבד על מנת למנוע ממשפחתו את הצורך להתמודד בפני הציבור עם הידיעה שבנם התאבד. לעיתים הקביעה אם לפרסם את סיבת המוות נותרת בידי המשפחה, שבוחרת לא לפרסם את האמת הכואבת.
  • סיבות כלכליות-מוסריות: כאשר חייל נפטר בעת שירותו הצבאי, משפחתו זכאית להטבות ומענקים כספיים של חלל צה"ל. החוק אינו מפריד בין חייל שנהרג בקרב, באימון או בתאונה כלשהי במהלך שירותו, אך לעובדה שחייל נטל את חייו בעצמו יש השפעה מוסרית על שאלת ההכרה בו כחלל צה"ל.

מסתבר, שרבים ממקרי האובדנות מפורסמים בציבור כתאונות אימונים. כך הצבא לוקח אחריות על מותו של החייל במובן הכלכלי, וחוסך מעצמו וממשפחת החייל את הצורך להתמודד עם התגובות לכך שעוד חייל שם את נפשו בכפו.