חרדה חברתית

מכירים את התחושה של "פרפרים" בבטן לפני נאום בפומבי, מפגש עסקי חשוב, או דייט ראשון?

הרגשת חרדה זמנית, מבוכה או בושה הינם תחושות נורמאליות במצבים חברתיים שונים, אשר מלוות כל אדם בזמנים שונים. חרדה זו חולפת לאחר מספר שניות או דקות, ברגע שהאדם מתרגל לסיטואציה החדשה אליה הוא נקלע.

ישנם אנשים אשר החרדה אינה חולפת וגורמת לאדם להימנע ממפגשים חברתיים והיכרויות חדשות, חרדה מסוג זה נקראת חרדה חברתית. במקרים מסויימים, אנשים הסובלים מחרדה חברתית מוצאים פתרון לבעיית החרדה בשימוש יומיומי באלכוהול וסמים, אשר מטשטש את התחושות השונות ונותן להם הרגשת בטחון ואומץ זמני.

מרבית הסובלים מחרדה חברתית מתביישים להודות בבעיה ובכך נמנעים מלקבל טיפול ונשארים עם ההפרעה ותסמיניה, אשר מגבילה אותם מבחינה חברתית.

מהי הפרעת חרדה חברתית?

הפרעת חרדה חברתית מסווגת תחת הפרעות חרדה ומוגדרת על פי  ה-DSM IV (ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי) כהפרעת חרדה אשר מאופיינת בפחד בלתי נשלט, דאגות וחששות ממצבים חברתיים שונים.

אנשים הסובלים מהפרעת חרדה חברתית פוחדים מהתגובות של אנשים אחרים אשר עלולים ללעוג, להשפיל או לבקר אותם( לאחר יציאה מהארון, בשל לקות מסויימת, מראה חיצוני וכדומה).

מהי השכיחות של הפרעת חרדה חברתית?

הפרעת חרדה חברתית נפוצה בין הגילאים 11-19. ונמצאת בשכיחות של כ-5% מהאוכלוסייה הכללית.

מהם הגורמים להפרעת חרדה חברתית?

עד היום לא נמצא גורם אחד האחראי להפרעת חרדה חברתית. שילוב של מספר גורמים עלול לגרום להתפתחות ההפרעה, כגון: היסטוריה משפחתית של הפרעת חרדה חברתית או הפרעות חרדה אחרות.

היסטוריה אישית של הפרעות חרדה אחרות (כגון: הפרעת חרדה מוכללת, אגורפוביה, הפרעת טרדנות כפייתית וכדומה) או מחלות נפש אחרות (כגון: דיכאון או הפרעות פאניקה), חוסר איזון ביוכימי במוח (בנוירוטרנסמיטר סרטונין האחראי על ויסות מצב הרוח בין היתר), אירוע חברתי בעבר אשר גרם למבוכה או השפלה, דחייה חברתית מהעבר אשר גרמה לטראומה.

כיצד מאבחנים הפרעת חרדה חברתית?

מכיוון שלא ניתן לאבחן את ההפרעה באמצעות בדיקות דם או בדיקות פיזיולוגיות, האבחון ייעשה על פי הקריטריונים של -DSM IV (ספר האבחנות הפסיכיאטרי), באמצעות זיהוי התסמינים השונים הכוללים:

לחץ ומצוקה מסיטואציות חברתיות, חוסר יכולת לאכול בפומבי, חוסר יכולת להשתמש בשירותים ציבוריים, הסמקה, הזעה, גמגום, תחושות של פחד, הימנעות מאירועים ומפגישות חברתיות, רעידות, שרירים מתוחים ומכווצים, סחרחורת והרגשת עילפון בשעת חשיפה מול קהל, גרון יבש, קול רועד, דופק לב מהיר. התסמינים הללו צריכים להופיע מעל שישה חודשים.

כיצד מטפלים בהפרעת חרדה חברתית?

הטיפול בהפרעת חרדה חברתית משולב בטיפול פסיכולוגי ובטיפול תרופתי.

• טיפול פסיכולוגי כולל: טיפול התנהגותי-קוגניטיבי באמצעותו ילמד האדם כיצד להגיב לסיטואציות שונות שמעוררות בו את החרדה ואת המצוקה וכמו כן, ילמד האדם כיצד להחליף מחשבות והתנהגויות שליליות בחיוביות ומועילות. בנוסף, נמצא שטיפול באימון של מיומנויות חברתיות, אשר ילמד את האדם מיומנויות שונות אשר יתרמו לו ברגעים בהם ימצא בסיטואציות חברתיות שונות. כמו כן, נמצא שתרפיית חשיפה, טיפול שבו האדם נחשף בהדרגה לגורם אשר מרתיע אותו וגורם לו לתחושות החרדה, מועיל מאוד באופן כללי להפרעות חרדה ובאופן ספציפי להפרעת חרדה חברתית.

• טיפול תרופתי הניתן על ידי פסיכיאטר הכולל: תרופות מקבוצת SSRI (ציטלופראם, פלואוקסטין, פארוקסטין סרטראלין), תרופות מקבוצת בנזודיאזפינים (אלפראזולם, לוראזפאם דיאזפאם,), תרופת מקבוצת MAOIs  (פנלזין), תרופת מקבוצת חוסמי בטא (אטנולול).

התרופות השונות עוזרות בהפחתת הסימפטומים הנפשיים והגופניים של הפרעת החרדה החברתית.

כמו כן, נמצא שהטיפול התרופתי והטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי הראו שיעורי הצלחה של 80% לתקופה של עד 6 שנים.