בטח נתקלתם באנשים השולחים את ידם שוב ושוב לשער ראשם, זקנם או גבותיהם, כמו לא מסוגלים להפסיק לתלוש שערות. ישנם אנשים שעל קרקפתם או בגבותיהם ניתן להבחין בקרחות של ממש כתוצאה מהתלישה הכפייתית. התופעה הזו זכתה להגדרה של הפרעה פסיכיאטרית: טריכוטילומניה.
טריכוטילומניה, הפרעה השכיחה בעיקר אצל ילדים, שייכת למשפחת הפרעות השליטה בדחף ומתבטאת בתלישת שיער מכוונת ובלתי נשלטת.
כמו פעולות כפייתיות אחרות, לפני התלישה האדם מרגיש דגדוג של מתח וריגוש, ולאחריה הוא חש סיפוק והקלה. לפעמים נלוות לתלישת השערות פעולות נוספות כמו כסיסת ציפורניים או אכילת השיער התלוש.
לא מדובר בתלישה הנובעת מהזיות (תופעה שקורית לעתים בפסיכוזה) או מבעיה כלשהי של גירוד או אי נוחות פיזית הגורמות לתלישה. מדובר בהפרעה שמתחילה פעמים רבות בילדות ובמיעוט מהפעמים ממשיכה אל החיים הבוגרים. בקרב מבוגרים ההפרעה נפוצה פי 2 אצל נשים לעומת גברים.
למרות שמדובר בהפרעה שמתבטאת בעיקר בצד האסתטי, האנשים הסובלים ממנה חשים מתח וחרדה עזים, לעתים גם בושה. לא פעם נפגע תפקודם בתחומים נוספים כתוצאה מכך.
הגורמים לטריכוטילומניה
פעולת התלישה נראית אולי לא רציונלית, אך עבור חלק מהסובלים מטריכוטילומניה, התלישה מסייעת להקלת המתח שמלווה אותם. יש שרואים בתלישת השערות ביטוי לדחפים אלימים או מיניים מודחקים, שעוברים התקה לפעולה פחות מזיקה. לעומת זאת יש הרואים בכך ביטוי דווקא ליצר פגיעה עצמית, כמו יצר סירוס עצמי, או לצורך בהפחתת תחושה של קהות רגשית.
חלק מהפסיכולוגים מאמינים כי ההפרעה היא צורה פרטית של הפרעה טורדנית- כפייתית (OCD – Obsessive Compulsive Disorder), שגם בה מלוות את האדם מחשבות טורדניות (האם נעלתי את הדלת? האם יש לי חיידקים על הידיים?) שגורמות לפעולות כפייתיות (נעילה חוזרת של הדלת, שטיפת ידיים כפייתית) במעגל שאין לו סוף.
בכל אופן נראה שתלישת השערות נועדה להפגת המתח. לא פלא שחלק מהסובלים מטריכוטילומניה הם אנשים שחוו ארוע טראומטי, או אנשים הסובלים במקביל מסממנים חרדתיים.
טיפול
למרות שההפרעה נחשבת להפרעה "קלה", היא כמעט אינה ניתנת לריפוי ללא עזרה מקצועית, ולכן כדאי לפנות לטיפול מתאים ולהקל על המצוקה.
הטיפול המקובל וכנראה המועיל ביותר הוא שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי, אך אם יש רקע של ארוע טראומטי או הפרעות חרדה נוספות, לעתים נדרש טיפול פסיכודינמי ממושך ומעמיק יותר.
טיפול תרופתי
ישנן מספר תרופות פסיכיאטריות היכולות לסייע לסובלים מההפרעה, ביניהן קלומיפרמין, תרופות אנטי- פסיכוטיות וליתיום המשמשת בעיקר לטיפול בסובלים מהפרעה דו קוטבית.
לרוב הטיפול הניתן הוא שילוב של תרופה אנטי דכאונית ותרופה אנטי חרדתית. האפקט של הטיפול התרופתי משמעותי בהרבה כאשר הוא ניתן לצד טיפול פסיכולוגי. כאשר התרופות ניתנות ללא טיפול משלים יש סכנה של הפסקת נטילת התרופות ושל חזרה לתלישת השיער לאחר תקופה מסוימת.
טיפול קוגניטיבי- התנהגותי
הטיפול הקוגניטיבי עוסק בהקניית מידע אודות ההפרעה ומקורותיה, ובאיתור המחשבות היוצרות את הסטרס והשגת שליטה במחשבות אלו. מרגע שיש מודעות לתהליך המוביל לפעולת התלישה, הרבה יותר קל לעצור אותו באיבו.
הטיפול ההתנהגותי מטפל בפעולת התלישה עצמה. בין היתר המטופלים לומדים לזהות מחשבות המקדימות את פעולת התלישה, לשנות את המחשבות או למצוא פעולה חליפית לתלישה, אשר תרגיע את המתח. לעתים קרובות ניתן טיפול קבוצתי, אשר מהווה גם מקור לתמיכה ולהזדהות ומסייע בהתמדה בתכנית ההתנהגותית.
למי שבכל זאת אינו מצליח להפסיק בתלישה, ניתן לטפל בצד האסתטי של ההפרעה באמצעות השתלת שיער.
