הפרעת אישיות סכיזואידית היא הפרעה שמתאפיינת בהימנעות חברתית ובקור רגשי. לא ניתן לומר שבעלי ההפרעה "סובלים" ממנה, כיוון שבדומה להפרעות אישיות אחרות, כמו הפרעת אישיות גבולית, גם הפרעה זו אינה נחווית כבעיה על ידי בעליה.
הם לא חשים שהם שונים ואינם חשים מצוקה כלשהי לגבי התנהגותם. ההפך הוא הנכון: אותם אנשים בוחרים להתבודד מרצונם ולא רואים בכך שום דופי.
מדובר בהפרעה שכיחה למדי: כמעט 8 אחוזים מהאוכלוסייה הם בעלי הפרעת אישיות סכיזואידית, רובם גברים. ההפרעה מתחילה להתגלות כבר בסוף גיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת.
הפרעת אישיות סכיזואידית – תסמינים ואבחון
ישנם אנשים שזקוקים לחברה תמידית, וישנם כאלה שאוהבים לעתים להיות לבדם. בעלי הפרעת אישיות סכיזואידית נמצאים בקצה הסקאלה: הם אינם מראים כמעט עניין בפעילויות או במפגשים חברתיים ומעדיפים כמעט תמיד להתבודד.
הקשרים החברתיים שלהם מעטים ומרוחקים. אין להם צורך בחברה וכשהם כן נמצאים סביב אחרים הם חשים אי נוחות ומתנהגים בצורה מופנמת.
הם גם אינם חשים רגשות עזים ביחסיהם עם הזולת ומביעים טווח מוגבל של רגשות: הם לא מביעים כעס ולא פגיעות, לא מראים מצוקה במצבי משבר ולא מראים התרגשות לקראת או במהלך אירועים חשובים. בעקבות ההתנהגות הזו הם לרוב נתפסים כקרים או כיהירים, גם בגלל האדישות שבה לרוב הם מקבלים ביקורת ודברי שבח.
לרוב הם נוטים לעבוד במקצועות שאינם דורשים קשרים חברתיים ומשקיעים רבות בתחום עבודתם או בתחומי עניין אחרים. בדרך כלל הם לא מקימים תא משפחתי ומראים עניין מועט ביחסים אינטימיים ומיניים.
אבחנה של הפרעת אישיות סיכוזיאידית ניתנת רק כאשר מופיעים חלק מהתסמינים שציינו למעלה, והם לא נובעים מהפרעה אחרת כגון דיכאון, הפרעה דו- קוטבית או סכיזופרניה- הפרעות שלעתים גורמות להתנהגות דומה.
חשוב להבחין גם בין הפרעה זו לבין בעלי חרדה חברתית, אשר נמנעים ממפגשים חברתיים או מפעילויות מסוימות בחברה (כמו דיבור בפני קהל) בשל חרדה מכישלון. הסובלים מחרדה חברתית רוצים במפגשים החברתיים אך חשים מצוקה רבה ולכן נמנעים מהם.
מהו מקור ההפרעה?
ההסבר המקובל להפרעת אישיות סכיזואידית קשור בחוויות מוקדמות של האדם. אם מישהו חווה כתינוק דחייה רגשית מצד האם- אם שלא סיפקה לתינוקה חום, אהבה ותשומת לב- הוא עלול לחוש חרדה גדולה.
כדי להפחית את תחושת החרדה הוא עלול להפנים את רגשותיו ולהפוך לאדם נמנע ומתבודד, כדי לא להיקשר לזולת באותה צורה שבה נקשר לאם ולא לחוות שוב את אותה פגיעה קשה.
טיפול בהפרעת אישיות סכיזואידית
כפי שציינו, הסובלים מהפרעת אישיות סכיזואידית אינם חשים בדרך כלל במצוקה מהתנהגותם. אך לעתים הם נתקלים בקשיים מול העולם החברתי, לדוגמא בחיפוש עבודה, בניהול יחסי עבודה מול אנשים אחרים או בחיפוש אחר בן זוג.
במצבים אלה, הדורשים אינטראקציה חברתית וביטוי רגשי, הם עלולים לחוש תסכול ולפנות לטיפול פסיכולוגי.
הטיפול מתמקד בעיקר בשיפור כישורים חברתיים, ונעשה בטיפול אישי או קבוצתי.
טיפול אישי- יתמקד בהבנת המקור להתנהגות הנמנעת ובניית מערכת יחסים בין המטופל והמטפל: הגדלת טווח התגובות הרגשיות, שיתוף, הבעת רגשות, עניין חברתי ועוד. דרך מערכת היחסים עם המטפל המטופל יכול ללמוד על ציפיות חברתיות ועל תרומתו למערכת יחסים. לעתים נעשה גם שילוב של טיפול משפחתי או טיפול זוגי.
טיפול קבוצתי- טיפול קבוצתי מאפשר מסגרת בטוחה להתנסויות ולמידה חברתית, לצד אנשים הסובלים מאותה בעיה או מבעיות דומות. חברי הקבוצה לומדים לשתף ולהביע רגשות, להקשיב ולהגיב זה לזה ולנהוג לפי הנורמות החברתיות המקובלות. הטיפול הקבוצתי מאפשר גם לחוש שייכות חברתית ומחויבות.
לעתים ניתן לבעלי ההפרעה גם טיפול תרופתי אנטי- דכאוני או אנטי- פסיכוטי.
