פיברומיאלגיה היא מצב כרוני שבו החולים חשים כאב מתמיד בשרירים, גידים ורצועות הגוף. הכאב בדרך כלל עמום אך מפריע בתפקוד ומציק. ישנן בגוף נקודות שונות שכאשר מופעל עליהן לחץ, ולו הקל ביותר, הן גורמות לכאב חד וחזק, ללא הסבר של ממש. כמו כן, סובלים החולים מעייפות קשה וכרונית וקשיים בשינה- בדרך כלל משום שהכאב מפריע בהירדמות ומפריע בכניסה לשינה עמוקה.
הגורמים לפיברומיאלגיה אינם ידועים- האבחון של המחלה נעשה על פי תיאור סובייקטיבי של החולים, משום שאין בדיקת מעבדה או הדמיה אשר מסוגלת להראות פגיעה כלשהי ברקמות או בתפקוד המח. קיימות מספר השערות לגבי הגורמים האפשריים למחלה. אחד מהתחומים המקבלים התייחסות רבה הוא הקשר בין פיברומיאלגיה ללחץ נפשי או להפרעות נפשיות.
פיברומיאלגיה והפרעת דחק פוסט טראומטית
ההתייחסות הספציפית להפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), נובעת בעיקרה ממספר מחקרים שהראו שקיים קשר, לכל הפחות קשר סטטיסטי, בין הופעה של פיברומיאלגיה לבין קיומם של אירועים טראומטיים בעברו של החולה. משמעות הדבר, שבקרב חולי פיברומיאלגיה, רבים דיווחו על כך שחוו אירוע טראומטי בעבר הקרוב, או בשנות ילדותם.
אירוע טראומטי מוגדר בספרות הפסיכיאטרית כאירוע שנתפס על ידי האדם כמסכן חיים או בריאות באופן ממשי, של האדם החווה את האירוע או של מישהו קרוב אליו. כאשר לאחר תקופה של חודש, האירוע הטראומטי ממשיך להיות מרכזי בחוויתו של הפרט, הוא סובל ממחשבות חודרניות הקשורות לאירוע, פלשבקים וחלומות, הוא עושה הכול על מנת להימנע מגירויים המזכירים לו את האירוע הטראומטי, והוא חש עוררות יתר גופנית בנוכחות גירויים מסוג זה, יתכן שיאובחן כסובל מהפרעת דחק פוסט טרואמטית.
הסימפטומים הגופניים של PTSD עשויים לחפוף לסימפטומים המאפיינים פיברומיאלגיה- דפיקות לב מואצות, הזעה, ובעיקר- קשיי שינה והרדמות.
משמעותו של הקשר הסטטיסטי
משמעותו של הקשר הסטטיסטי בין פיברומיאלגיה ל- PTSD אינה ידועה עדיין. אחת ההשערות לגבי הגורמים למחלה גורסת כי הכאבים חסרי ההסבר הביולוגי, נובעים מעלייה ברגישותו של המח לכאב. כלומר, מסיבה כלשהי המח מפרש אותות שמגיעים אליו מהשרירים או הגידים כאותות של כאב, וגורם לחולים לחוש כאב, למרות שאין לכך סיבה אמיתית.
השאלה הנשאלת היא מהו הגורם לשינוי הזה בסף הכאב של המח. יתכן כי מצבים נפשיים שונים, וביניהם גם הפרעת דחק פוסט טרואמטית, הם הגורמים לשינוי. הרי ב-PTSD ניתן לפעמים לזהות בהדמיות מח שונות שינוי בסוג ובעוצמת הפעילות החשמלית והכימית המתקיימת באזורים שונים במח.
מאפיינים נוספים של הקשר
יחד עם התיאוריה לגבי PTSD כגורם לפיברומיאלגיה, חשוב לציין גם קשרים אפשריים נוספים בין שתי המחלות. ראשית, פיברומיאלגיה היא מצב פיזיולוגי אשר גורם לסבל ומצוקה יומיומית בקרב החולים. מצב כזה מחליש את הנפש, וגוזל משאבי התמודדות רבים. על כן, לא מן הנמנע שפיברומיאלגיה מעלה את הסיכוי של בני אדם החווים טראומה, ללקות ב-PTSD, משום שלא נשארו להם מספיק משאבי התמודדות נוספים.
שנית, קיים דמיון בהתייחסות של הסביבה לשתי המחלות המדוברות. כאשר לא נמצא גורם פיזי ידוע לכאבים, קיימת נטייה להתייחס אל החולים הסובלים כאל מתחזים, דורשי תשומת לב במקרה הטוב, ודורשי פיצויים והטבות שונות במקרה הרע. גם ל-PTSD התייחסו באופן דומה עד לפני שנים לא רבות.
המחלה אפילו כונתה "נוירוזת פיצויים". יש לקוות, שכמו שהפרעת דחק פוסט טראומטית זוהתה כמחלה אמיתית אשר יש לעזור לסובלים ממנה, גם ההתייחסות לפיברומיאלגיה תלך ותתקדם לקראת הבנה שתחושת הכאב היא אמיתית, גם אם בסיסה ומקורה אינם ידועים.
