חרדת נטישה היא מצב פסיכולוגי שבו האדם סובל מחרדה קיצונית מפני פרידה ממושא ההתקשרות והקשר הרגשי שלו. מדובר על תופעה השכיחה בעיקר בקרב ילדים צעירים ותינוקות, כשלמעשה מדובר על חלק מההתפתחות התקינה שלהם.
כאשר חרדת הנטישה גורמת לפגיעה בתפקוד התקין וכאשר היא מופיעה בגילאים מאוחרים יותר, נהוג לקרוא לה הפרעת חרדת פרידה. זהו כבר מצב פתולוגי שאינו מהווה חלק תקין מההתפתחות. כך לדוגמה ניתן לראות שכיחות גבוהה של פחד מנטישה בקרב אנשים הסובלים מהפרעת אישיות תלותית או מהפרעת אישיות גבולית.
מה הם הגורמים לחרדת נטישה?
הפחד מפני נטישה הוא כאמור פחד טבעי המתחיל להתפתח בגיל שמונה חודשים עד גיל שנתיים וחצי, בתקופה שבה הילד מגיב בבכי ובתחושה של חוסר אונים ופחד כל אימת שההורה שלו עוזב את החדר בו הוא נמצא. בשלב הזה הילד מסוגל להבחין בין המטפל העיקרי שלו לבין מבוגר אחר, אך טרם מצליח להבין כי הדמות המטפלת יכולה לחזור לאחר שהיא יוצאת מן החדר או נעלמת משדה הראייה שלו.
שלב זה מגיע לסיומו בהתפתחות של קביעות אובייקט, כלומר בהבנה שכאשר דבר מה או אדם כלשהו נעלם, אין זה אומר בהכרח שאינו קיים יותר. הילד לומד בעצמו מתוך ניסיון כי גם כשהאימא לצורך העניין משאירה אותו לבדו בגן, הרי שאין זה אומר שלא תחזור לקחת אותו בצהריים. במידה ושלב זה לא מושלם באופן תקין, עלולה להתפתח חרדת נטישה מוגזמת ופתולוגית.
מה הם התסמינים של חרדת נטישה בילדים?
התסמינים של חרדת נטישה בקרב ילדים יכולים לבוא ביטוי באופן פיזי, התנהגותי ונפשי להלן:
- תסמינים פיזיים – בגילאים צעירים לא אחת מתרחש מיזוג בין התופעה הנפשית לבין ההסתמנות הפיזית שלה. כך לדוגמה ילדים הסובלים מחרדת נטישה עלולים לחוש כאבי ראש או לסבול מכאבי בטן סמוך מאוד לפרידה מהוריהם.
- תסמינים נפשיים – התסמינים הנפשיים כוללים בעיות שינה, דיכאון, עצבות, פחד מוגזם מפני פרידה מההורים ועוד. למעשה, הילד חווה את הנטישה כאסון של ממש ומגיב אליו בהתאם.
- תסמינים התנהגותיים – ילדים רבים הסובלים מחרדת נטישה נוטים להתלונן על כך שמפלים אותם לרעה או שלא אוהבים אותם מספיק. במקרים רבים הילדים יסרבו לישון לבד וכן ייתכן כי יבצעו פעולות שונות שחלקן בעלות אופי שלילי במטרה לזכות בתשומת לב.
כיצד מטפלים בחרדת נטישה?
הטיפול לרוב מתחיל באופן שמרני ורק במידה והטיפול השמרני לא הביא להקלה, מומלץ לפנות לגורם מקצועי מתחום הפסיכולוגיה המתמחה בטיפול בילדים. באופן עקרוני, מומלץ מאוד להימנע מלהשאיר את הילד בבית ולהקפיד שלא להיעדר מבית הספר או מהגן בשל חרדת נטישה. חשוב שבשלבים הראשונים ההורה יישאר עם הילד כמה שמתאפשר ושהנוכחות שלו תופחת באופן הדרגתי מאוד.
כמו כן, חשוב מאוד לחזק את הקשר של הילד לגננת או למורה על מנת שלא ירגיש שהוא נמצא בסביבה עוינת או לא מוכרת כאשר הוא רחוק מהוריו. בקרב ילדים קטנים מומלץ בחלק מהמקרים גם לנקוט בשיטת החיזוקים החיוביים. כך לדוגמה ניתן להבטיח לילד כי במידה ולא יבכה עם לכתו של ההורה בבוקר, יזכה לפרס עם חזרתו הביתה.
יש לציין כי במקרים רבים ההתערבות המקצועית לא מכוונת לטפל ישירות בילד. למעשה, ברוב המקרים הטיפול בחרדת נטישה אצל ילדים יתבצע דרך הדרכה הורית. כמו כן, במקרים מסוימים הטיפול יינתן במסגרת משפחתית הכוללת את הילד ואת הוריו במקביל. ברוב המוחלט של המקרים ניתן יהיה להתגבר על חרדת הנטישה ללא התערבות תרופתית.
