פסיכותרפיה היא הגדרת מטרייה למגוון רחב ביותר של גישות טיפוליות וטכניקות תרפויטיות, המחזיקות במכנה משותף אחד הבא לידי ביטוי בכך שכולן כוללות טיפול בדיבור.
בצורה גסה ניתן לחלק את סוגי הטיפולים הפסיכותרפיים לשתי קבוצות עיקריות להלן:
- שיטות המנסות לפתח תובנה במטופל באמצעות העלאה של תכנים הנמצאים בתת מודע למודעות, במטרה להקנות למטופל אחריות רבה יותר ושליטה רבה יותר בהתנהגות שלו.
- שיטות הומניסטיות אקזיסטנציאליסטיות והתנהגותיות קוגניטיביות התופשות את המטופל כאדם מודע ולפיכך הניסיון המרכזי הוא לשנות את דפוסי החשיבה ולעצב את ההתנהגות (בטיפול הקוגניטיבי התנהגותי), ללמד את המטופל להבין את חלקו בנסיבות הבעייתיות ולקחת אחריות (בטיפול האקזיסטנציאלי) או לעודד אותו להגשים את הפוטנציאל הגלום בו (בטיפול ההומניסטי).
לפי דרך חלוקה אחרת, ניתן להבחין בין שתי קבוצות נוספות של טיפולי פסיכותרפיה: פסיכותרפיה תובנתית ופסיכותרפיה תמיכתית. בפסיכותרפיה תובנתית מטרת הטיפול היא להפוך את המטופל למודע יותר להתנהגות שלו, למניעים ולמוטיבציות שלו, כאשר בפסיכותרפיה תמיכתית לעומת זאת, מטרת הטיפול היא בעיקר לחבר את המטופל לכאן ולעכשיו, כלומר למציאות, תוך כדי חיזוק האגו.
חשוב לציין, כי טיפול תמיכתי טהור לחלוטין, הנטול כל התערבות מכוונת תובנה, לא יתקבל על הדעת, בדיוק כפי שטיפול מכוון תובנה לא יכול להתקיים ללא שום מרכיב תמיכתי. כל טיפול פסיכותרפי מכיל אלמנטים של חקירה פנימית ואלמנטים תמיכתיים, כאשר האיזון בין האלמנטים השונים משתנה בהתאם למוטיבציה של המטופל, הארגון הנפשי שלו, מצב החרדה הנוכחי, חולשות וכוחות האגו, יכולת ההתבוננות הפנימית שלו ועוד.
עבור מי מתאים הטיפול?
הטיפול התמיכתי מתאים בעיקר למטופלים הסובלים מלחץ סביבתי חמור במיוחד, מטופלים הנמצאים במשבר קשה, מטופלים לאחר התקף פסיכוטי המתקשים לסגל תפישת מציאות תקינה ומטופלים שלא מסוגלים להחליט בהיגיון ובבהירות אילו צעדים עליהם לנקוט בחייהם. בין היתר נעשה שימוש בפסיכותרפיה תמיכתית במכורים לסמים, מטופלים הסובלים מהפרעות אכילה ועוד מגוון רחב של הפרעות פסיכיאטריות.
ההבדל המרכזי בין פסיכותרפיה תמיכתית לבין הטיפול הפסיכודינמי האנליטי, בא לידי ביטוי בכך שבטיפול התמיכתי עיקר המאמץ הטיפולי מופנה לכיוון חיזוק ההגנות הפסיכולוגיות הרופפות והחזרת ההגנות לרמת התפקוד שקדמה למשבר הנפשי ואילו בטיפול האנליטי המטרה הפוכה לגמרי, שכן עיקר המאמץ מופנה להתגברות על אותן הגנות נוקשות ובלתי יעילות.
המטופלים המתאימים ביותר לטיפול בשיטת הפסיכותרפיה התמיכתית זקוקים נואשות לתמיכה ולא מסוגלים לתת יותר מדי מעצמם. הם לא מעוניינים להגיע לתובנות או לעבור שינוי של ממש באישיות או בהתנהגות, אלא פשוט לשוב לרמת ההסתגלות שהייתה להם ערב המשבר הנפשי שפקד אותם.
במילים אחרות, בניגוד לשאיפה הגדולה לשינוי, בפסיכותרפיה תמיכתית השאיפה היא להחזיר את המצב לקדמותו, להשיב את הסדר על כנו ולהשיג שיווי משקל נפשי.
יתרונות וחסרונות
היתרון המרכזי של הפסיכותרפיה התמיכתית הוא שמדובר בטיפול אפקטיבי מאוד במצבי משבר. הטיפול קצר יחסית, מוגבל בזמן ומתבצע באופן מכוון מטרה. חשוב להבין כי במצבי משבר קשים, בדרך כלל לא ניתן להתניע טיפול אקספלורטיבי בעיקרו שבו צוללים לנבכי הנפש והמניעים של המטופל.
אי לכך, במקרים רבים על מנת לייצב את ההגנות ולהשיב את האיזון הנפשי של המטופל, מתחילים את הטיפול בטכניקות השאובות מהתחום התמיכתי וממשיכים את הטיפול לאחר הגעת המטופל לאיזון נפשי בטכניקות פחות תמיכתיות ויותר אנליטיות, התנהגותיות, קוגניטיביות ועוד.
החיסרון של הטיפול בא לידי ביטוי בכך שהוא מצריך מיומנות ברמה גבוהה ביותר מהמטפל, כאשר לפי חלק מהתיאורטיקנים, סוג זה של טיפול מאתגר יותר בצורה משמעותית לביצוע בהשוואה לטיפול פסיכודינמי קלאסי. מצבו הרגיש והמורכב של המטופל מחייב זהירות רבה וניסיון רב, על מנת שלא לגרום להחמרת המצב ולכישלון של הטיפול.
