הרפורמה בבריאות הנפש, המורכבת משלוש תת רפורמות, הקשורות זו בזו, נועדה לארגן מחדש את מערך שירותי בריאות הנפש בישראל. הכוונה היא לרפורמה הביטוחית בבריאות הנפש, הרפורמה השיקומית והרפורמה המבנית.
הרפורמה המבנית כללה בעיקר צמצום משמעותי של מספר מיטות האשפוז הפסיכיאטרי, הרפורמה הביטוחית בבריאות הנפש נועדה להעביר את האחריות על מתן שירותים בתחום בריאות הנפש לקופות החולים ממשרד הבריאות במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ואילו הרפורמה השיקומית כוללת מתן של שירותי שיקום בקהילה הכוללים דיור, תעסוקה ופנאי לאלו הזכאים להם.
במהלך כל השנים שבהן הרפורמה בבריאות הנפש עומדת על סדר היום הציבורי, התגלעו לא מעט מחלוקות חריפות בין גורמים רבים הנוגעים לנושא. בין היתר מדובר בקופות החולים, משרד האוצר, משרד הבריאות, ארגוני זכויות אדם, ארגוני מתמודדים, ארגוני רופאים, ארגוני פסיכולוגים ועוד.
למעשה, במהלך השנים נערכו עשרות אם לא מאות דיונים פומביים בארגונים של אנשי מקצוע ובמסגרות מנהליות ואקדמיות כאחת שעסקו בהשלכות הרבות ובמשמעויות השונות של הרפורמה.
מאחר ויתרון לגוף אחד הוא חיסרון לגוף אחר, ננסה במאמר שלפניכם לספק מידע אמפירי בנוגע לשינויים שחוללה הרפורמה בבריאות הנפש בישראל, מבלי לחוות דעה לכאן או לכאן. הממצאים שיובאו במאמר זה לקוחים מתוך מחקר רחב היקף שנערך במרכז טאוב לחקר מדיניות חברתית בישראל.
תוצאות הרפורמה המבנית בבריאות הנפש
הרפורמה המבנית בבריאות הנפש בישראל יצאה לדרך באמצע שנות התשעים ושמה לה למטרה להפחית את מספר ימי האשפוז, את שיעור המאושפזים ואת מספר המיטות הפסיכיאטריות. לפי המידע שיש בידינו כיום, מדובר בהצלחה גורפת, כלומר ברפורמה שהצליחה לעמוד ביעדים שהוצבו לה.
כך לדוגמה נראה כי בעוד שבשנת 1996 שיעור פגועי הנפש המאושפזים בבתי חולים פסיכיאטריים בישראל עמד על 1.15 מאושפזים לכל אלף איש, הרי שבשנת 2013, שיעור זה עמד על 0.5 מאושפזים לכל אלף איש.
בנוסף לכך, נראה כי ימי האשפוז השנתיים הצטמצמו גם כן באופן דרמטי: בפרק זמן של 12 שנים בלבד (1995-2007) הצטמצמו ימי האשפוז השנתיים ב- 47 אחוז סך הכול. כמו כן, משך האשפוז התקצר במידה רבה. משך השהייה הממוצע של מאושפזים בשנת 1996 עמד על 151 ימים ואילו בשנת 2011 מדובר כבר על 68 ימים בלבד.
גם בכמות המיטות חלה ירידה משמעותית: מ- 2419 מיטות בשנת 1996, ל-178 מיטות בלבד בשנת 2013. עיקר הירידה נובע כתוצאה מסגירתם של שישה בתי חולים פרטיים מתוך שמונה סך הכול. בבתי חולים אלה התנאים הירודים ורמת הטיפול הירודה זכו לביקורות ציבוריות רבות. גם מספר המיטות הפסיכיאטריות בבתי החולים הממשלתיים ירד בצורה משמעותית (ירידה של 25%), כשמן הסתם אף בית חולים ממשלתי לא נסגר.
תוצאות הרפורמה השיקומית
המצב פחות מאיר עיניים בכל הקשור לתוצאות הרפורמה השיקומית, שנועדה לשלב בקהילה כמה שיותר פגועי נפש. לאור הירידה בזמני השהייה ובשיעור המאושפזים, חלה גם ירידה חדה בתקציב האשפוז מתוך סך כול התקציב הממשלתי (מ-80 אחוז ל- 59 אחוז). המשמעות היא שפגועי הנפש עברו לקבלת שירותים בקהילה ועמם עלה התקציב של שירותי השיקום באופן משמעותי משני אחוז בלבד בשנת 1999 לעשרים וחמישה אחוזים בשנת 2013.
עם זאת, התקציבים של המרפאות המטפלות במשוקמים לא גדלו בפועל בהתאמה ואפילו חמור מכך – התקציבים הצטמצמו מ- 13 אחוז מסך התקציב הממשלתי לבריאות הנפש, ל- 9 אחוז בלבד. בעקבות זאת, רמת הזמינות של המרפאות פחתה מאוד. בהקשר זה מעניין לדעת כי למרות הירידה הדרסטית בימי האשפוז ובשיעור המאושפזים, ללא כל הצדקה גדל התקציב לשירותים אשפוזיים בכעשרים אחוזים בין שנת 1999 לשנת 2013.
מן הסתם, מטרת הרפורמה הייתה לחזק את השירותים שמקבלים פגועי הנפש בקהילה, אך גם כאן התרחש תהליך הפוך – התקציב המוקדש למרפאות הממשלתיות לבריאות הנפש פחת מ- 187 מיליון שקלים בשנת 1999 ל- 124 מיליון שקלים בשנת 2011, ירידה של ארבעים אחוזים. אם לא די בכך, הרי שההתפלגות של המרפאות בקרב מגזרים מסוימים כמו לדוגמה המגזר הערבי ובאזורים שונים בארץ, הייתה בלתי שוויונית ולא אחידה.
טיעונים בעד ונגד הרפורמה הביטוחית
על מנת לסבר את האוזן בנוגע למורכבות הטמונה בהתייחסות ליתרונות והחסרונות של הרפורמה הביטוחית, נציג בפניכם כעת את טיעוני התומכים לצד טיעוני המתנגדים בנוגע לשני אספקטים מרכזיים של הרפורמה להלן:
- הסרת האחריות הביצועית ממשרד הבריאות – התומכים במהלך זה טוענים כי הממשלה לא צריכה לפעול עוד כספקית שירותים, אלא רק כקובעת מדיניות וכמפקחת. לעומת זאת, המתנגדים למהלך טוענים כי יש לתגבר את התחום מבחינה תקציבית אך להשאיר אותו באחריות המדינה.
- העברת האחריות לקופות החולים – התומכים במהלך זה טוענים כי קופות החולים מחזיקות במומחיות בכל הקשור למתן שירותי בריאות בקהילה וכי מאחר וקופות החולים הן גופים ציבוריים המפוקחים על ידי הממשלה, הרי שלא מדובר בהפרטה. לעומת זאת, המתנגדים טוענים כי מדובר בתהליך של הפרטה לכל דבר שיגרום לכך שתינתן עדיפות לשיקולים כלכליים, שיפגעו בטובת המטופלים.
בגדול, ניתן לכתוב כי בצד התומכים ברפורמה ניתן למצוא את המועצה הארצית לשיקום נכי נפש בקהילה, המועצה הלאומית לבריאות הנפש, איגוד הפסיכיאטריה בישראל, אנשי מקצוע בתחום השיקומי, הפרא-רפואי, הפסיכולוגי והרפואי, נציבות השוויון לאנשים עם מוגבלות והמועצה המייעצת שלה וכן ארגוני שטח של משפחות, מתמודדים, עמותות שיקום וארגוני זכויות.
לעומת זאת, בצד המתנגד לרפורמה ניתן למצוא את איגוד העובדים הסוציאליים, את פורום הפסיכולוגים ועו"סים למען רפורמה מיטיבה, הסתדרות המח"ר וארגון בנפשנו. ימים יגידו האם הרפורמה תביא לשיפור המצב הנוכחי בבריאות הנפש בישראל, שלפי דעת של כל הצדדים, טעון שיפור.
