חולי האלצהיימר סובלים מפגיעה קשה בזיכרון לטווח הקצר, מקשיי התמצאות במרחב ובזמן, ומקשיים שפתיים. המחלה גורמת לשינויי התנהגות. החולה מתנהג באופן לא מוכר: מחשבות שווא, הפרעות בשינה, הזיות, תוקפנות כלפי הסובבים אותו, שוטטות במרחב, דיכאונות, התפרצויות זעם ואלימות פיזית. ככל שהמחלה מתקדמת, כך מחמירות תופעות ההתנהגויות החריגות, עד כדי כך שהן משנות את אופיו של החולה.
התמודדות המשפחה
ההתמודדות עם ההתנהגויות החריגות של חולי אלצהיימר מעמידות את המשפחות בסיטואציות קשות ולא נעימות. עם התקדמות המחלה, ההתמודדות עם החולה הופכת להיות לנטל מבחינה פיזית ובעיקר מבחינה נפשית, עבור קרוביו. אם לפני המחלה, החולה היה עצמאי ואנרגטי, הרי שכיום הוא תלותי, שברירי וחלש, ולא מסוגל לנהל את החיים בכוחות עצמו. כעת, כשגם ההתנהגויות הנפשיות משתנות, בני המשפחה מתקשים להתמודד עמן. לרוב התנהגויות חריגות אלו מגיעות לכדי הפרעות פסיכיאטריות, והמשפחה או האפוטרופוס קורסים תחת הנטל הנפשי בהתמודדות. דבר זה נכון במיוחד כאשר יש בן משפחה מטפל.
לרוב המשפחה מייחסת את ההתנהגויות החריגות של החולה כמשהו אישי נגדם, אך לא כך הדבר. ההתנהגויות הללו הן תוצאה ישירה של המחלה, ואין דרך להימנע מכך. על המשפחה לגלות אמפטיה רבה וסבלנות אין קץ כדי להתמודד איתן.
סוגי ההתנהגויות החריגות
התנהגות חוזרת ונשנית
בעקבות הפגיעה בזיכרון לטווח הקצר, חולי אלצהיימר שוכחים דברים שעשו או אמרו לפני דקות אחדות. עובדה זו גורמת להם לחזור שוב ושוב על אותם דברים מילולייים ומעשיים. ההתמודדות עם התנהגות זו אינה פשוטה. המטפל עלול להרגיש מותש. כדי להתמודד בצורה נכונה, כדאי להסיח את דעת החולה ולדבר על נושא אחר, או לבצע פעילות אחרת.
שוטטות ואי שקט נפשי
חולים נוטים שלא לזהות את ביתם ואת המרחב בו הם נמצאים, למרות שהכירו אותם בעבר. המצב גורם להם לאי שקט, מה שמוביל לשוטטות במקום. כשהשיטוט נערך בתוך הבית או במרחב סגור אחר, אין סכנה גדולה, אך כשהשיטוטים עוברים למרחב חיצוני, אל הרחובות והכבישים הסואנים, הדבר מסוכן, מה גם שהחולה לא יזכור את דרכו הביתה ועלול ללכת לאיבוד.
דרכים להתמודד עם התנהגות שכזו יכולות להיות: נעילת הדלתות והחלונות בבית או ענידת דיסקית על צוואר החולה עם פרטיו האישיים ועם פרטי משפחתו. חשוב מאוד להכיר בעובדה כי חולה הנוטה לשוטטות, חייב בהשגחה צמודה כל הזמן. על המשפחה או המטפל לדאוג לשיפור הבטיחות בבית על מנת לשמור על בטחונו ובריאותו של החולה.
תלות במטפל
בגלל חוסר הביטחון ממנו סובלים החולים באלצהיימר, הם נוטים לפתח תלות במטפלים. הם ייצמדו אליהם וילכו אחריהם לכל מקום, מה שמקשה על המטפלים, שכן אין להם רגעי מנוחה. כדי להתמודד עם התנהגות תלותית שכזו, מומלץ להיעזר באדם אחר שיסיח לכמה רגעים את דעת החולה. כך המטפלים יוכל להתפנות לעצמם. מרכזי יום לקשיש הם פתרון נוסף לבעיה.
אלימות ותוקפנות
המחלה גורמת לחולה לאבד את השליטה העצמית, את כושר השיפוט ואת היכולת לביטוי עצמי. לכן החולים פורקים תסכולים ומתנהגים באלימות פיזית ומילולית כלפי המטפלים. ההתמודדות עם התנהגויות חריגות אלו יכולה להיות באמצעות הרחקת חפצים חדים מהחולה.
הזיות
חולה שחווה הזיות סובל מחרדה ומבלבול רב, דבר שעלול להוביל לאלימות ולתוקפנות. ההזיות יכולות להיות כתוצאה מטיפול תרופתי ותופעות הלוואי התרופתיות. המטפל יכול להרגיע אותו ולהסביר לו כי הוא בטוח ומוגן במקום בו הוא נמצא.
איבוד חפצים והטלת אשמה
החולים שוכחים היכן השאירו דברים, מה שגורם לתחושות פחד ופרנויה. הם עלולים להאשים את הסובבים בגניבה. כדי להימנע מכך, כדאי להקפיד על סדר בבית, על מקומות קבועים לדברים מסויימים ואף להכין רשימת מקומות הדברים בבית.
