אגורפוביה, או בשמה העברי "בעת חוצות", היא הפרעה נפשית המשתייכת לקבוצה של הפרעות חרדה. את המונח טבע לראשונה פסיכיאטר גרמני בשם קארל וסטפאל, שהבחין בדפוס מעניין אצל חלק מהמטופלים שלו: מטופלים אשר שהו במקומות הומי אדם ופיתחו עקב כך תסמינים של חרדה.כיום המודעות לאגורפוביה היא גבוהה בהשוואה לשנים עברו, אם כי יש שיגידו שהיא עדיין נמוכה בציבור הרחב (גם בהשוואה להפרעות מוכרות יותר, דוגמת קלאוסטרופוביה). אז מהי בכלל אגורפוביה? למה היא עלולה לגרום? ואיך ניתן להתמודד איתה בצורה מוצלחת?
מה הם המאפיינים המרכזיי של אגורפוביה?
יש המתייחסים לאגורפוביה בתור פחד ממקומות סגורים, אם כי בפועל ההגדרה כאן מעט מורכבת ורחבה יותר. אגורפוביה היא מצב בו האדם חווה תסמיני חרדה או פחד במקומות בהם הוא חושש שמא יילכד או לחלופין לא יוכל לקבל עזרה כאשר יזדקק לה, במקרה חירום ובעת הופעת תסמיני החרדה למשל. בעוד שבעבר ייחסו את התסמונת רק למצבים בהם האדם נמצא במקום ציבורי פתוח, כיום ידוע כי האדם הסובל מאגורפוביה עלול לחוות את התסמינים גם כשהוא נמצא במקומות סגורים באופן יחסי.
על פי ה-DMS 5, המדריך לאבחון ולסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות מטעם האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, אגורפוביה תתרחש כאשר האדם חווה חרדה ופחד מובחן מפני שניים מהמצבים האלו לפחות:
- שימוש בתחבורה ציבורית – לרבות אוטובוס, רכבת, אונייה וכן הלאה
- הימצאות במקומות פתוחים – דוגמת שוק, טיילת, מגרש חניה וכן הלאה
- הימצאות במקומות סגורים, ולרוב צפופים, דוגמת קניונים או בתי קולנוע
- עמידה תור או היטמעות בתוך קהל רחב של אנשים
- הימצאות בסביבה שמחוץ לבית באופן עצמאי – אפילו אם מדובר באותו רחוב או שכונה, ואפילו כאשר האדם מכיר את המקום
איזה השפעה יש לאגורפוביה על חיי האדם?
אגורפוביה משבשת כאמור בצורה משמעותית את חייהם של האנשים הסובלים ממנה. ראשית, היא גורמת לתסמינים הלא נעימים של התקפי חרדה ופחד כאשר האדם נמצא באותם מקומות או סיטואציות. כפי שאפשר לראות, מדובר במצבים מאוד נפוצים בשגרת החיים של האדם הממוצע, מצבים שקשה עד בלתי אפשרי להימנע מהם באופן מוחלט. בדומה להפרעות חרדה אחרות, גם כאן הפחד והחשש שהאדם חווה אינם פרופורציונליים לנוכח הסכנה הניצבת עבור האדם בסיטואציות האלה, אם היא בכלל קיימת.
אדם הסובל מאגורפוביה עלול להימנע באופן מוחלט משהות באותם מקומות, או לחלופין להיות בהם רק כאשר הוא מלווה באדם אחר. סביר להניח שהחרדות וההימנעות מהמצבים שהוגדרו כאן יהיו משמעותיים, לתקופה של חצי שנה לפחות. בכך האדם צפוי לחוות פגיעות משמעותיות בשגרת החיים שלו, בתפקוד שלו בחברה או אפילו בקשרים שהוא מפתח עם גורמים אחרים (כולל בני משפחה, בני או בנות זוג וחברים).
כיצד מאבחנים ומטפלים באגרופוביה?
אבחון מדויק של אגורפוביה, ורצוי בשלב מוקדם ככל האפשר, הוא תנאי מרכזי בדרך להתמודדות מוצלחת איתה. חשוב להדגיש כי האבחנה המבדלת כאן אינה פשוטה, מכיוון שההפרעה עשויה להיות דומה בחלק מהדפוסים שלה לבעיות נפשיות אחרות דוגמת פוביות ספציפיות, הפרעות חרדה נטישה, חרדות חברתיות, דיכאון מז'ורי ועוד. כאשר המטפל בוחן את האופן בו ההפרעה מתפתחת או באה לידי ביטוי, ובאמצעות כלים אבחוניים שונים, הוא יכול להסיק על אגורפוביה ודרגת החומרה שלה.
קיימות כיום מגוון שיטות טיפול באגורפוביה, כאשר לא פעם הטיפול מבוסס על שילוב של כמה שיטות. מחקרים מצאו כי טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא מהמוצלחים ביותר להתמודדות עם הבעיה, לעיתים במקביל לטיפולים תרופתיים. כאשר נכנסים בעובי הקורה אפשר לראות שמטרת העל של רוב הטיפולים היא לחשוף את האדם באופן הדרגתי לגורם המהווה עבורו איום, מה שאפשר לעשות באמצעות הקהיה שיטתית, הצפה, הגדרה של מודל לחיקוי ועוד.
מקורות ולקריאה נוספת:
Agoraphobia – Symptoms and Causes – Mayo Clinic
What You Need to Know About Agoraphobia – Medical News Today
