הם מודאגים מהשלכות האכילה הכפייתית על גופם ומתייסרים בשל חוסר השליטה העצמית. הם מבקשים באופן עז לעצור את האכילה המוגזמת, אך חשים שאינם מסוגלים. החדשות הטובות הן שהפרעת אכילת בינג' ניתנת לטיפול, וניתן לשבור את מעגל האכילה המוגזמת ולפתח מערכת יחסים בריאה עם אוכל.
הבנת אכילת בינג'
אכילת בינג' היא הפרעת אכילה נפוצה המאופיינת בשלוש תכונות עיקריות: התקפים תכופים של אכילה מוגזמת בלתי נשלטת; תחושת מצוקה משמעותית במהלך הזלילה או לאחריה; ובניגוד לבולימיה, לא קיימים ניסיונות קבועים "לפצות" על היללות הסביבה באמצעות הקאה, צום או פעילות גופנית מוגזמת.
מצב זה מתחיל בדרך כלל בגיל ההתבגרות המאוחרת או בבגרות המוקדמת, לעיתים קרובות לאחר דיאטה חמורה. בעיצומה של הילולת הסביאה, אדם אוכל גם כשאינו רעב וממשיך לאכול הרבה לאחר שהוא מתמלא. האכילה המוגזמת עשויה להתבצע כה מהר, עד שאדם בקושי חווה את הטעם של מה שהוא אוכל.
אכילת בינג' עשויה לנחם לרגע קצר, אך אז המציאות מכה שוב, בשילוב עם חרדה ותיעוב עצמי. אכילה מוגזמת מובילה לעיתים קרובות לעלייה במשקל והשמנה. אדם הסובל מההפרעה חש רע עם עצמו ועם המראה שלו, ומשתמש במזון על מנת להתמודד. מצב זה הופך למעגל קסמים בו אדם אוכל על מנת לחוש טוב יותר, אך תחושתו מחמירה יותר, ואז הוא שב אל המזון להשגת הקלה.
גורמים ותוצאות הפרעת אכילת בינג'
קיימים מספר גורמים המפתחים אכילה מוגזמת, כולל גנים, רגשות וניסיון.
גורמי סיכון חברתיים ותרבותיים
לחץ חברתי להיות רזה מוסיף לבושה אותה חווים אכלני בינג', במצב המתדלק את האכילה הרגשית שלהם. חלק מההורים משתמשים ביודעין במזון כדי לנחם או לתגמל את ילדיהם. ילדים הנחשפים לביקורות תכופות אודות מראה גופם ומשקלם, הופכים להיות פגיעים להפרעה, כמו גם אנשים שעברו התעללות מינית בילדות.
גורמי סיכון פסיכולוגיים
דיכאון ואכילת בינג' מקושרים היטב. אכלנים בולמוסים רבים מדוכאים או שסבלו בעבר מדיכאון, ואחרים עשויים להתקשות עם שליטה בדחפים והתמודדות עם יכולת לבטא את תחושותיהם. הערכה עצמית נמוכה, בדידות וחוסר שביעות רצון מהגוף עשויים אף הם לתרום לאכילה מוגזמת.
גורמי סיכון ביולוגיים
ליקויים ביולוגיים עשויים לתרום לאכילת בינג'. לדוגמא, ההיפותלמוס, החלק במוח השולט בתיאבון, אינו מסוגל לשלוח מסרים נכונים אודות רעב ושובע. חוקרים מצאו אף מוטציה גנטית הגורמת להתמכרות למזון. קיימות ראיות מדעיות לפיהן רמות נמוכות של סרוטונין כימי במוח משמעותיות לאכילה כפייתית.
סימני ותסמיני הפרעת אכילת בינג'
אנשים הסובלים מהפרעה זו נבוכים ומבוישים מהרגלי האכילה שלהם, ולכן מנסים להסתיר את תסמיניהם ולאכול בסתר. כך קשה לבני משפחה וחברים לזהות את סימני האזהרה, ולא ניתן לזהות אכלן בינג' בהתאם למראה שלו.
בעוד שמספר אכלנים כפייתיים סובלים מעודף משקל או מהשמנת יתר, לאחרים יש משקל תקין. סימני אזהרה המעידים על אכילת בינג' מופיעים באמצעות ערימות חבילות ועטיפות מזון ריקות, מזווה ומקרר ריק, ומחבואים נסתרים של מזונות עתירי קלוריות או מזונות מהירים.
תסמינים התנהגותיים של אכילת בינג'
- חוסר יכולת להפסיק לאכול או לשלוט במרכיבי המזונות.
- אכילת כמויות גדולות של מזון במהירות.
- אכילה גם לאחר תחושת מלאות.
- הסתרה או צבירת מזון המיועד לאכילה בחשאי מאוחר יותר.
- אכילה נורמאלית בחברת אחרים, אך זלילה כשאין אחרים בסביבה.
- אכילה ללא הרף לאורך כל היום, ללא ארוחות מתוכננות.
תסמינים רגשיים של אכילת בינג'
- מתח אותו ניתן להקל באמצעות אכילה בלבד.
- מבוכה בשל כמויות המזון.
- חוסר תחושה ומודעות במהלך הזלילה, כאילו האדם אינו באמת שם.
- חוסר תחושת סיפוק, לא משנה כמה אדם אוכל.
- תחושת אשמה, גועל או דיכאון לאחר אכילת בינג'.
- ייאוש בעקבות חוסר היכולת לשלוט בהרגלי האכילה ובמשקל.
טיפול בהפרעת אכילת בינג'
הטיפול מאתגר היות ורוב האנשים הסובלים מההפרעה מתביישים בה ומנסים להסתירה. הם עשויים להיות כה מוצלחים בהסתרה, עד שבני משפחה וחברים אינם יודעים על מצבם. אכילת בינג' דורשת תכנית טיפול מקיפה המותאמת לצרכים של כל מטופל. מטרת הטיפול היא לסייע להשתלט על הרגלי האכילה, והטיפול כולל שילוב שיטות:
פסיכותרפיה – סוג ייעוץ אישי המתמקד בשינוי החשיבה, באמצעות טיפול קוגניטיבי והתנהגותי. הטיפול כולל שיטות מעשיות לפיתוח גישות בריאות לאוכל ומשקל, כמו גם גישות לשינוי האופן בו המטופל מגיב למצבים קשים.
תרופות – ליסדקסאמפטמין היא תרופה מאושרת על ידי ה-FDA לטיפול בהפרעת אכילת בינג'. התרופה משמשת אף לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, ומסייעת להפחית את מספר ההתקפים. התרופה טופמקס היא תרופה נגד פרכוסים המסייעת אף להפרעות אכילה. לעיתים רופאים ממליצים גם על תרופות נוגדות דיכאון.
לקריאה באותו הנושא: מה הקשר בין השמנת יתר למצב נפשי?