דה פרסונליזציה היא הפרעה נפשית אשר מסווגת בין ההפרעות הדיסוציאטיביות במדריך האמריקאי של הפרעות הנפש (DSM-IV). הפרעות דיסוציאטיביות הן הפרעות בהן יש ליקוי בתפקוד הנורמאלי הרגיל של המודעות, הזיכרון, תפיסת הזהות האישית או התפיסה באופן פתאומי, רגעי, או מתמשך. כל אדם חווה ניתוקים דיסוציאטיביים במהלך חייו.
הדוגמא הנפוצה ביותר בספרות היא דוגמת הנהיגה- אדם נוהג, וכשהוא מגיע למחוז חפצו הוא מגלה להפתעתו שאינו זוכר כל כך את הדרך. מכיוון שהיה עסוק במחשבות אחרות, והנהיגה היא כבר תפקוד אוטומטי, המח "מתנתק". מצב זה נורמאלי, משום שאם פתאום היה קופץ שועל לכביש, המח היה חוזר מיד לתפקוד מודע, והדיסוציאציה הייתה מסתיימת. דיסוציאציה היא פתולוגיה כאשר היא מתרחשת ללא שליטה, האדם אינו יכול לבחור לחזור למודעות כשיש בכך צורך.
מאפיינים של דה פרסונליזציה
על מנת לאבחן הפרעת דה פרסונליזציה, על הפרט למלא ארבעה קריטריונים:
- האדם מרגיש מנותק מהגוף שלו, או מנותק מעצמו (מבחינת תהליכים מנטאליים). הוא מרגיש כאילו הוא צופה חיצוני, שרואה את מה שקורה לו מהצד. הרבה פעמים, אנשים אחרים לא ישימו לב שמשהו לא בסדר, משום שאדם מתפקד, פועל, מגיב וחושב. החוויה ש"אני נמצא מחוץ לגוף שלי" היא חוויה סובייקטיבית לחלוטין, שגם קשה מאוד להסביר אותה למי שלא חווה אותה מעולם. החוויה הזו יכולה להיות קצרה או מתמשכת.
- בזמן הניתוק הנ"ל, אין שום פגיעה בבוחן המציאות התקין, כלומר האדם יודע מה מציאותי ומה לא, הוא לא רואה דברים שאינם קיימים וכד'.
- חוויות הדה- פרסונליזציה גורמות למצוקה אצל האדם, או שגורמות לפגיעה בתפקוד החברתי או התעסוקתי שלו, או כל פגיעה סובייקטיבית אחרת בשגרת חייו וביכולתו לתפקד.
- תופעות של דה פרסונליזציה עשויות להיות סימפטום בהפרעות נפשיות אחרות, בעיקר התקפי חרדה (כלומר, ביחד עם סימפטומים אחרים מופיעה דה פרסונליזציה בעת ההתקף). כדי לאבחן הפרעת דה-פרסונליזציה, יש לשלול את קיומן של הפרעות אחרות כגון סכיזופרניה, התקפי חרדה, הפרעות פוסט טראומטיות או הפרעות דיסוציאטיביות אחרות. כמובן, שיש לשלול גם שימוש בחומרים (סמים ואלכוהול), או מחלות פיזיולוגיות, שעשויים לגרום לתחושות אלה.
תיאור החוויה
כאמור, קשה למי שלא חווה ניתוק מעצמו להבין מהי דה-פרסונליזציה. אמירה כגון "אני לא יודע מה קרה לי שעשיתי את זה, זה לא הייתי אני" מתקרבת לתיאור החוויה, אם כי בעוצמות נמוכות. אנשים שחוו דה-פרסונליזציה, מתארים תחושה חזקה מאוד של התבוננות באירוע בו היו שותפים מבחוץ, ובדרך כלל הם מרגישים את זה תוך כדי האירוע (כלומר, אין זה מצב בו לא יודעים להסביר בדיעבד למה התנהגתי בצורה כזו או אחרת, אלא מצב בו מרגישים מנותקים בזמן אמת).
האדם עשוי להיות מופתע או ביקורתי ביחס להתנהגותו בנקודת זמן נתונה. הוא מרגיש בזמן האירוע שאין לו שליטה, שהוא לא נמצא במקום על מנת לנהל את מה שקורה. כמובן, שתחושה כזו מעלה רגשות קשים ומאוד מפחידים. הקושי לתאר ולהסביר את החוויה עלול להוסיף לקושי להתמודד עימה מול הסביבה שאינה מבינה מה קורה.
גורמים
דה- פרסונליזציה, כמו הפרעות דיסוציאטיביות אחרות, עשויה להיגרם ממגוון רחב של גורמים. בשנים האחרונות מתחזקת בספרות ההשערה שמקורן של הפרעות אלה בטראומה, בדרך כלל כזו שהתרחשה בגיל צעיר, ופעמים רבות- על רקע מיני. הניתוק מהחוויה הוא למעשה התמודדות עם מצב קשה שאין דרך אחרת לספוג אותו. הנפש "לומדת" את השיטה הזו, והאדם מאבד את השליטה עליה ומתנתק בכל פעם. הטיפול, אם כן, יכלול בדרך כלל התייחסות לטראומה, ומציאת מנגנוני התמודדות אלטרנטיביים.
קראו עוד:
פעילות גופנית להפרעות נפשיות
