דיכאון בגיל ההתבגרות הוא תופעה נפוצה, במיוחד בעשורים האחרונים. השינויים שחלים במהלך גיל ההתבגרות – השינויים הפיזיולוגיים, הדרישות מהסביבה ובאופן כללי המעבר מתקופת הילדות לתקופת הבגרות, מביאים עמם חששות ותחושות קשות של ניכור ובדידות.
מעל 8% מבני הנוער סובלים מדיכאון, כאשר אחוז הסובלים מההפרעה עולה כמעט מדי שנה. הגדרת הדכאון נעה על ציר שבין דיכאון קל, לדיכאון בינוני ולדיכאון קשה, וזה האחרון מופיע לרוב בפעם הראשונה במהלך גיל ההתבגרות.
שיעור נסיונות ההתאבדות עקב הפרעות נפשיות בקרב צעירים בישראל (גילאי 15-24) גבוה יותר משיעור זה בקרב קבוצות גיל אחרות והתאבדות מהווה את סיבת המוות השניה אצל בנים והשלישית אצל בנות בקרב קבוצת הגיל הזו.
גם השימוש העולה בחומרים ממכרים למיניהם קשור במספר הגדל של בני נוער הסובלים מדיכאון.
בחלק מן הפעמים דיכאון מופיע כהפרעה נלווית לאנורקסיה או הפרעות אכילה אחרות. כמו כן, קיים קשר בין דיכאון להפרעות חרדה שונות.
מאפיינים דיכאוניים
מאפייני דיכאון אצל בני נוער דומים לאלה המופיעים אצל מבוגרים: ירידה משמעותית במצב הרוח, ירידה בפעילות, ביכולת להנאה ובעניין בפעילויות שונות. בנוסף, יכולה להופיע ירידה באנרגיה, הפרעות בשינה, תאבון לקוי או מופרז, בעיות בהערכה העצמית, קושי בריכוז ותחושה של חוסר תקווה.
הדעיכה הזו מתבטאת פרט למצב הרגשי גם במצב הקוגנטיבי, המוטורי והפסיכו- פיזיולוגי. בשונה ממבוגרים הסובלים מדיכאון, אצל מתבגרים הדבר מתבטא לפעמים בעצבנות רבה.
דיכאון מאובחן לאחר תקופה של הופעת המאפיינים הנ"ל או חלק מהם במשך שבועיים רצופים לפחות, ובמידה והדבר גורם לסבל ולירידה במידת התפקוד- בסביבה החברתית או בבית הספר.
התמודדות עם דיכאון
למרות כל התסמינים שמנינו לעיל, פעמים רבות קשה לזהות דיכאון בגיל ההתבגרות. כיוון שתקופה זו מאופיינת בסערות רגשיות, במרד ובדרמטיזציה רבה, רבים נוטים לפספס את התסמינים הדכאוניים ולבטל אותם כחלק טבעי מההתבגרות.
לפיכך, אם ישנה התלבטות כדאי לפנות לאיש מקצוע שיערוך אבחון קליני וכן ראיונות עם ההורים והמורים כדי להסיק האם ההתנהגות שהנער או הנערה מפגינים היא נורמטיבית או שהיא מצביעה על דיכאון.
ישנה חשיבות רבה למודעות של הסביבה לשכיחות התופעה ולתסמיניה- בראש ובראשונה המשפחה, אבל גם בית הספר ומדריכים במסגרות שונות.
זיהוי מצב דיכאוני אצל נער או נערה הן השלב הראשון בדרך לשינוי. חשוב לספק אוזן קשבת ולתמוך בנער או בנערה, גם אם הם מנסים להרחיק את מי שמציע להם עזרה, מסתגרים בחדרם וכו'. הידיעה שיש להם תמיכה ממישהו קרוב יכולה לסייע, גם אם הם לא מראים את זה.
כמובן שכדאי להציע גם ייעוץ או טיפול מקצועי, כדי לתת פתרון יציב לטווח ארוך ולאפשר לנער או לנערה גישה לגורם חיצוני שיוכלו להיעזר בו.
ישנן שיטות רבות לטיפול בדכאון, כמובן שכל אחד צריך למצוא את השיטה המתאימה לו. להלן כמה מהן:
- טיפול תרופתי– עפ"י מרשם של פסיכיאטר ניתן ליטול תרופות נוגדות דכאון, שהן בעלי השפעה חיובית ברוב המקרים.
- טיפול פסיכולוגי– הטיפולים הפסיכולוגים הנהוגים בארץ הם בעיקר טיפולים דינמיים (שהם ארוכי טווח ומבוססים בעיקרם על שיחות והבנת מקור הבעיה) וטיפולים קוגנטיביים- התנהגותיים (שהם קצרי טווח, אינם עוסקים במקור הבעיה אלא בדרכי התמודדות בהווה באמצעות הצבת יעדים אופרטיביים וביצוע משימות). הטיפול הפסיכולוגי יכול להיות גם טיפול משפחתי בו לוקחת חלק כל המשפחה או אחד ההורים.
- טיפול קבוצתי – מפגיש את הנער או הנערה עם בני גילם שחווים חוויות ותחושות דומות, מפגש שמעורר הזדהות ומאפשר פורקן ועבודה רגשית- חברתית.
- רפואה אלטרנטיבית – רפואה סינית, נטורופתיה ועוד.
יש להוסיף, כי פעמים רבות בני נוער הסובלים מדיכאון סובלים גם מחרדה חברתית. אחד הטיפולים היעילים בחרדה חברתית בצעירים הוא טיפול קבוצתי התנהגותי קוגניטיבי שמסייע להתמודד עם כל הקשיים והאתגרים.
ראו גם:
דיכאון קדם וסתי
