דיכאון בגיל הזהב

גיל הזהב הוא תקופה מאתגרת, מלאת שינויים הן פיזיולוגים והן רגשיים-נפשיים. הקשיש צריך להתרגל לשינויים רבים אשר גורמים לו לרוב, לחוש פחד, חרדה, מצוקה, עצבות וכדומה.

רבים מהקשישים מסתגלים לאט לאט לשינויי החיים ולאתגרים החדשים המאפיינים את תקופת גיל הזהב, אך ישנם קשישים אשר אינם מסוגלים לראות את האור בקצה המנהרה ואת היופי שיכול להיות להם בתקופת חיים זו ומפתחים הפרעות דיכאון, אשר משתקות אותם לחלוטין וגורמות להם לחוסר יכולת לתפקד בחיי היומיום.

האם אתה בדיכאון?

אם תענה על רוב השאלות בחיוב, והינך סובל מתסמינים אלו מעל לשלושה שבועות, כנראה שאת\ה סובל\ת מדיכאון:

• האם את\ה מרגיש\ה במצב רוח ירוד ברוב שעות היממה?
• האם העתיד נראה לך כחסר תקווה ואת\ה חש\ה ייאוש עמוק כאשר את\ה חושב\ת על העתיד?
• האם את\ה שקוע\ה במחשבות על מחלות, על גסיסה, על התאבדות או על מוות?
• האם את\ה סובל מנדודי שינה – הפרעות שינה או שינה מרובה?
• האם את\ה מרגיש\ה שלאף אחד לא אכפת ממך ואף אחד לא אוהב אותך?
• האם את\ה נמנע\ת מלהיפגש עם בני משפחה ומכרים?

מהי שכיחות הפרעת הדיכאון בקרב אוכלוסיית גיל הזהב?

בשנים האחרונות חלה עלייה חדה ומשמעותית בקרב הפרעת דיכאון בגיל הזהב.
כיום, נמצא ש 15% מהקשישים סובלים מתסמינים שונים של דיכאון, מתוכם כ-3% סובלים מהפרעת דיכאון.

מהן הסיבות לדיכאון בגיל הזהב?

הסיבות לדיכאון באופן כללי ולדיכאון בגיל הזהב הינן מורכבות ומשולבות במספר גורמי סיכון העלולים לתרום לעלייה בשכיחות הפרעת דיכאון.

הסיבות השונות כוללות: התמודדות עם בעיות בריאותיות, נכות עקב מחלה או תאונה, מחלות כרוניות וקשות (כגון: מחלות לב, סכרת, אירוע מוחי,  מחלות נשימה, מחלות כבד, פרקינסון, טרשת נפוצה, התמודדות עם מחלת הסרטן וכדומה).

סיבות נוספות הינן תופעות לוואי הנגרמות משימוש קבוע בתרופות שונות, גירושין, מחלה, גסיסה או מוות של בן\בת הזוג או של אדם קרוב, אובדן הקריירה ועקב כך אובדן העצמאות והביטחון הכלכלי, טראומות מהעבר הכוללות: התעללות רגשית, פיזית ומינית, היסטוריה אישית ו\או משפחתית של מחלות נפש, בדידות, התנתקות וחוסר קשר עם בני המשפחה וחברים, חוסר תמיכה מבני המשפחה, פחדים, חרדות ומחשבות ממוות.

סיבה נוספת לדיכאון היא עונות השנה. מחקרים מצאו כי יש קשר הדוק בין דיכאון לבין החורף, מה שנקרא: דיכאון עונתי.

כיצד מאבחנים דיכאון?

מכיוון, שלא קיימות בדיקות דם או בדיקות פיזיולוגיות היכולות לאבחן מחלות נפש, האבחון נעשה לרוב על פי התסמינים השונים הכוללים: עצבות לאורך כל שעות היום, הרגשת פסימיות תמידית, חוסר תקווה, ייאוש, התבודדות, ניתוק חברתי, הפרעות שינה (שינה מרובה או נדודי שינה), הפרעות אכילה (לרוב, נמנעים מלאכול), מחשבות על מחלות, גסיסה, התאבדות ומוות, אובדן אנרגיה, קושי בקבלת החלטות, אפילו הפשוטות ביותר, קשיים בריכוז, התפרצויות כעס וזעם לעיתים תכופות, התפרצויות בכי ללא סיבה, תחושת ריקנות וחוסר תכליתיות.

כמו כן, יבצע הרופא אבחנה מבדלת למחלות פיזיולוגיות אחרות אשר עלולות להיות דומות בתסמיניהם להפרעת דיכאון (לדוגמא: הפרעות בבלוטת התריס).

מהו הטיפול לדיכאון בגיל הזהב?

חשוב לדעת, שלא כל דיכאון מוגדר כהפרעת דיכאון, אך קשיש אשר סובל מהתסמינים המאפיינים דיכאון, יכול להיעזר בטיפולים הבאים:

• פסיכותרפיה: טיפול פסיכולוגי על ידי פסיכולוג מוסמך ומנוסה בדיכאון של גיל הזהב, השיטה היעילה והשכיחה ביותר כיום היא טיפול התנהגותי-קוגניטיבי.

• טיפול תרופתי: תרופות נוגדות דיכאון, כגון: ציטלופראם, מירטאזאפין, פלואוקסטין, פארוקסטין, סרטראלין. לפני התחלת הטיפול התרופתי, יבדוק הרופא – פסיכיאטר שלא קיימת ריאקציה בין תרופתית בין שאר התרופות אשר אותם לוקח הקשיש למחלות פיזיולוגיות. כמו כן, הטיפול התרופתי לרוב מתחיל להשפיע בעוצמה מלאה רק לאחר 4 שבועות.

• פעילות גופנית – על פי מחקרים, פעילות גופנית לטיפול בהפרעת דיכאון מסייעת בשיפור מצב רוחם של הקשישים.
• בית אבות לתשושי נפש – בית אבות או מחלקה בתוך בית אבות שמיועדת לטיפול הייחודי בקשישים תשושי נפש שסובלים מבעיות פסיכיאטריות.

• קבוצות תמיכה

• במחקרים שנערכו לאחרונה, נמצא שתמיכה, עידוד והבנה מצד בני המשפחה והסביבה הקרובה, עוזרת לקשיש להרגיש טוב ונאהב יותר ובכך יורדת תחושת העצבות והדיכאון.