דיכאון כרוני גורם למוגבלות מוגברת, מגביר את הסיכון להתאבדות, וצפוי להתרחש בשילוב עם הפרעות פסיכיאטריות אחרות. מטופלים עם דיכאון זה נוטים יותר ממטופלי דיכאון ארעי לדווח על טראומה בילדות, או על היסטוריה משפחתית של הפרעות במצב הרוח.
היות ודיכאון כרוני נמשך זמן רב יותר ונוטה להיות חמור יותר מדיכאון ארעי, הטיפול בו הוא אינטנסיבי יותר. כמחצית מהמטופלים המגיבים לטיפול בתרופות נוגדות דיכאון, פסיכותרפיה או שילוב של השניים, יחוו הישנות בתסמינים בתוך שנה עד שנתיים, אם יפסיקו את הטיפול. לכן נחוץ סוג של טיפול אחזקה.
הגורמים לדיכאון כרוני
דיכאון זה, בדומה לצורות דיכאון אחרות, קשור לנוירוטרנסמיטר ים במוח, במיוחד נוראפינפרין וסרוטונין המשפיעים על מצב הרוח. בנוסף, מספר מצבים רפואיים והפרעות נוירולוגיות קשורות לדיכאון כרוני, וכוללים הפרעות בבלוטת התריס, פיברומיאלגיה, טרשת, שבץ ותסמונת העייפות הכרונית.
חוקרים מאמינים שדיכאון זה הוא השפעה ביולוגית של הפרעות אלו ולא תגובה פסיכולוגית למחלה. מצבים מסוימים כמו גם תרופות המשמשות לטיפול, כולל סטרואידים וחוסמי בטא, עלולים להפריע לנוירוטרנסמיטורים ובכך מפעילים דיכאון כרוני. בנוסף, דיכאון זה עשוי להתעורר כתוצאה מלחץ פסיכולוגי חמור כגון מוות של בן זוג, אובדן עבודה או גירושין.
תסמיני דיכאון כרוני
דיכאון כרוני מסומן על ידי תסמינים הנמשכים למעלה משנה, ללא תגובה לטיפול תרופתי או נפשי, הכוללים מצב רוח מדוכא רוב היום, לעיתים במיוחד בבוקר, ואובדן עניין בפעילויות רגילות וביחסים. תסמינים אלו עשויים לכלול:
- עייפות או אובדן אנרגיה כמעט מדי יום.
- תחושות חוסר ערך או אשמה כמעט מדי יום.
- שיבושים בריכוז ובכושר קבלת החלטות.
- נדודי שינה או שינה מוגזמת כמעט מדי יום.
- הפחתת עניין ניכרת בפעילויות מהנות או בפעילויות יומיומיות כמעט מדי יום. תסמין זה מדווח כמשפיע באופן משמעותי יותר מהתסמינים האחרים.
- חוסר שקט או תחושת האטה.
- נרגנות
- תחושות אשמה.
- תשוקה מינית נמוכה.
- מחשבות חוזרות על מוות או התאבדות.
- תסמינים גופניים שאינם מוסברים.
- עלייה או אובדן משקל משמעותי, בשינוי של למעלה מחמישה אחוזים ממשקל הגוף בחודש, בשל תיאבון מוגבר או איבוד משמעותי של התיאבון.
אבחון
פסיכולוג או פסיכיאטר מבצע הערכה רפואית מקיפה הכוללת שאלות על ההיסטוריה הפסיכיאטרית האישית והמשפחתית, ושאלות על מאפייני תסמיני הדיכאון. הרופא עשוי לבצע בדיקות דם לזיהוי בעיות רפואיות אחרות המתבטאות בתסמינים זהים לתסמיני דיכאון. לדוגמא, בלוטת התריס עלולה לגרום לחלק מתסמיני הדיכאון, ושימוש פוגע באלכוהול או בסמים, כמו גם שימוש בתרופות מסוימות או שבץ עלולים לגרום לדיכאון כרוני.
אפשרויות טיפול עם נוגדי דיכאון
ניסויים קליניים מבוקרים לטווח הקצר העריכו שתרופות נוגדות דיכאון טריציקליות ומעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) מתאימות לטיפול בדיכאון כרוני. יתכן שמטופלים עם דיכאון כרוני יזדקקו לתרופות נוגדות דיכאון למשך תקופה ארוכה לפני שהשפעתן פגה.
לדוגמא, שלושה מחקרים מצאו שהמשך הטיפול הפעיל במשך ארבעה חודשים הוביל שלושים עד ארבעים אחוזים מהמטופלים לחוות הקלה חלקית בתסמינים בתחילת הטיפול, ולמצב של הפוגה מלאה מהתסמינים בסיום המחקר.
מחקרים אחרים מדווחים שטיפול אחזקה לטווח הארוך מפחית את הסיכון להישנות התסמינים. מספר רופאים ממליצים למטופלים הסובלים מדיכאון כרוני להמשיך את הטיפול במשך חצי שנה עד שנה על מנת להגביר את הסיכויים להישאר במצב הפוגה מהתסמינים.
פסיכותרפיה
רוב העדויות המדעיות תומכות בסוג טיפול שתוכנן במיוחד לדיכאון כרוני, המכונה ניתוח מערכות קוגניטיבי התנהגותי של פסיכותרפיה (CBASP). הראיות תומכות אף בגרסאות מותאמות של טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) או טיפולים בינאישיים.