דיכאון הוא מחלה התוקפת את כל הגילאים – ילדים כמבוגרים. שכיחותו עולה עם הגיל: כ-2% בגיל ביה"ס, 5% בקרב המתבגרים באוכלוסייה הכללית. באוכלוסייה הפסיכיאטרית 20% מהילדים סובלים מדיכאון, לעומת 40% מהמבוגרים. עם העלייה בגיל עולה הנטייה לדיכאון, ויותר אצל בנות לעומת בנים (שאצלם השיעור גבוה במקצת בגילאי ביה"ס הנמוכים). ילדים הסובלים ממחלה כרונית מועדים יותר.
דיכאון אצל ילדים אינו שלב חולף או חלק משינויי מצב הרוח הרגילים בגיל ההתבגרות ויכול להתפתח גם לדיכאון בגיל ההתבגרות שהשלכותיו חמורות.
זוהי מחלה אמיתית וחמורה הפוגעת במיליוני ילדים ברחבי העולם, אולם רק מיעוטם זוכים לטיפול יעיל, בין היתר משום שדיכאון, וכן חרדה, הן הפרעות נפשיות המאופיינות כבעיות מופנמות שבהן הילד הסובל עשוי להצניע את סבלו.
דיכאון שאינו מטופל בגיל צעיר עלול לגרור בעיות חמורות כגון כישלון בלימודים עד נשירה מביה"ס, צריכת סמים ואלכוהול, הפרעות אכילה, הפרעות התנהגות וחרדה ואפילו סכנת אובדנות. בזיהוי מוקדם ומתן טיפול הולם עולים סיכויי ההחלמה וניתן למנוע את הסיבוכים הנלווים.
סימנים לדיכאון אצל ילדים
הסימן המובהק לדיכאון הוא הירידה במצב הרוח, הנמשכת לפחות שבועיים ומלווה בפגיעה ממשית בתפקודו של הילד.
ילד מדוכא נוטה להתכנס בתוך עצמו ולאבד עניין בחבריו ובעיסוקיו ולהישאר אדיש להנאות החיים. סימנים אופייניים נוספים הם:
- עצבות תמידית
- בכי תכוף
- תחושת חוסר אונים
- שעמום תמידי
- בידוד חברתי
- ביטחון עצמי נמוך
- רגשי אשמה
- רגישות קיצונית לדחייה או לכישלון
- בעיות בתקשורת בין-אישית
- תלונות תכופות על כאבי ראש או בטן
- השתמטות מביה"ס
- כושר ריכוז נמוך
- ירידה בהישגים הלימודיים
- הפרעות שינה ואכילה
- עייפות מרובה
- התנהגות רגזנית או הרסנית
- אי רצון לחיות ודיבורים על מוות
אצל ילדים קטנים הדיכאון עשוי להסתמן בעצבנות, התקפי זעם, אי שקט, התמרמרות, נטייה לריב וכן בסימנים גופניים חסרי הסבר רפואי.
גורמי הדיכאון
סימנים המפורטים לעיל עשויים להעיד על דיכאון, אולם יש לבחון גם אפשרות שמא מדובר בהשלכות של מחלה גופנית או של טראומה או שהילד סובל מהתעללות וכדומה. אפשר גם שמדובר בדיכאון נלווה להפרעות ריכוז, קשב ולמידה, ואצל מתבגרים ייתכן שתסמינים כאלה מעידים על שימוש בסמים או אלכוהול. בישראל עלולים להופיע תסמיני דיכאון כתוצאה מבעיות הגירה. לדיכאון עשוי להיות גם גורם גנטי (דיכאון העובר במשפחה).
גורמי הדיכאון עשויים אפוא להיות ביוכימיים, פסיכולוגיים וסביבתיים. גורמים פסיכולוגיים, למשל: פרפקציוניזם, מצפון רגיש מדי, קושי להתמודד עם כישלון ועם בעיות אישיות, קשיי בתקשורת הבין-אישית ועוד. גורמים סביבתיים, למשל: התמודדות ילדים עם מוות – אבדן הורים ושכול במשפחה, גירושי הורים, מצוקה כלכלית, בעיות ביחסי הילד והוריו, מעבר לסביבה חדשה, התעללות, חרם ברשתות החברתיות, דיכאון בעקבות מחלה קשה (כמו התמודדות עם מחלת הסרטן), דיכאון שתלוי בעונות השנה (בחורף) – דיכאון עונתי ועוד.
חשיבון אבחון דיכאון אצל ילדים
אצל ילדים הסובלים מדיכאון יש חשיבות מרובה להערכת הסיכון לפגיעה עצמית. אבדן התקווה, תחושת בדידות וייאוש עלולים לדחוף צעירים לאובדנות. ידוע על ניסיונות התאבדות, אם כי נדירים, אפילו בגילאי 5- 6. בנות נוטות לכך יותר מבנים, אך שיעור 'ההצלחה' אצל הבנים גבוה בהרבה – שבעה בנים לעומת בת אחת. הגילאים הקריטיים לניסיונות התאבדות הם 18-17 אצל בנות ו-25-18 אצל בנים. בארץ שיעור ההתאבדות בקרב צעירים הוכפל בעשור מאז 1986.
השימוש בסמים ובאלכוהול מעצים את ממדי האובדנות אצל צעירים. לפעמים ניסיון התאבדות בא כתוצאה מתגובה אימפולסיבית רגעית ונגישות לאמצעי ביצוע, כמו נשק. טיפול וקודם כול התייחסות לחוויותיו הקשות של הילד והדרכת משפחתו עשויים במקרים רבים להציל חיים. הדיכאון פוגע בדפוסי החשיבה, הרגש וההתנהגות. הילד הדיכאוני מסגל לו חשיבה שלילית, פסימית ומגמדת באשר לערכו ולערכם של אחרים.
טיפול בדיכאון
הדיכאון הוא מחלה הניתנת לטיפול, וחשוב לטפל בו לא רק כדי לצמצם את סבלו של הילד, אלא גם כדי למנוע את ההידרדרות בתפקודו, העולה לו בפגיעה בביטחון העצמי וביכולותיו הלימודיות והחברתיות.
השיטות הקיימות בתחום הטיפולי הן רבות ומתממשות בערוצים פסיכולוגיים, תרופתיים וסביבתיים. במקרים רבים ייעוץ והסברה לילד ולמשפחתו מועילים ומספיקים, במקרים אחרים יש צורך בהתערבות פסיכולוגית ואף פסיכיאטרית.
בילדים קטנים הדגש מושם על הדרכה וטיפול בשיתוף ההורים, ויש שנדרש טיפול כוללני במשפחה. בגילאי בית הספר היסודי מוצע טיפול פסיכותרפי המשלב משחק או אמנות ומאפשר ביטוי לא מילולי לתכנים רגשיים. עם העלייה בגיל וביכולות החשיבתיות כדאי לבצע טיפול התנהגותי-קוגניטיבי, המועיל במצבי דיכאון בקרב מתבגרים ואוכלוסיית המבוגרים ומדרבן אותם לדפוסי חשיבה בריאים ועשיה חיובית.
עם ילדים הסובלים מהפרעת דכאון כדאי לשים דגש על אפשרות לפגיעה עצמית, ולהערכת מצב.
התחושות המציפות אותם בזמן דכאון כגון ייאוש, חוסר תכליתיות מובילות למחשבות אבדניות.
הגשת עזרה מיידית, שיחה וטיפול עם הילד ובני משפחתו יועילו ואף יוכלו להציל חיים.
למידת חשיבה חיובית, שיקום הפעילות הלימודית והחברתית ועידוד לעסוק בספורט, המניב הפרשת אופיאדים במוח המרוממים את מצב הרוח. בתהליך הטיפולי מתבקשת התייחסות גם לגורמים הסביבתיים לדיכאון, כגון במסגרת המשפחה (הורה דיכאוני, למשל) או ביה"ס.
מגיל ההתבגרות עשויות להועיל תרופות נוגדות דיכאון, בעיקר אלה המעכבות ספיגה מחדש של סרוטונין (כגון פלואוקסטין), התורמות לשיפור מצב הרוח. לפני תחילת הטיפול בתרופות יש לערוך אבחנה רפואית ובמהלך הטיפול נחוץ מעקב סדיר אצל המטפל המומחה. לגבי גילאים נמוכים השימוש בתרופות שנוי במחלוקת עקב ההשפעה האפשרית במישור הפיזיולוגי (כגון על קצב לב ומערכת העצבים).
תיתכן השפעה מיטיבה גם בשימוש בחומרים טבעיים כמו חומצת שמן דגים (אומגה 3), שהוכחה כמפחיתה דיכאון במבוגרים. ילדים יכולים להיעזר גם בסדנאות מיוחדות במסגרת מרפאתית (כגון המרפאה למצבי רוח במרכז שניידר) המשלבות כלים טיפוליים שונים עם עבודה עצמית של הילד בסדרה של 21-16 מפגשים, בהתאם לחומרת המצב.
