מענה – היחידה לבריאות הנפש

מהי הערכה פסיכיאטרית?

הערכה פסיכיאטריתהערכה פסיכיאטרית הינה תהליך של איסוף מידע אודות אדם, במסגרת שירות פסיכיאטרי, במטרה להגיע לאבחנה אודות מצבו הנפשי.

ההערכה היא בדרך כלל השלב הראשון בתהליך הטיפול הפסיכיאטרי, אך היא עשויה גם לשמש למטרות שאינן טיפוליות, כגון לצורך קביעת כשירותו של אדם במסגרת הליך משפטי.

שלבי ההערכה

זהו חלק סטנדרטי בכל הערכה פסיכיאטרית במסגרת ההערכה הסטנדרטי, ייאסף מידע ביוגרפי (שם, גיל, מצב משפחתי, מקצוע ושפת אם), התלונה הנוכחית (דיווח על תחילת הופעת התסמינים, טבעם של הקשיים הנוכחיים מהם סובל המטופל והתפתחותם לאורך הזמן) ומידע על ההיסטוריה האישית (לרבות סיבוכים בלידה, התפתחות במהלך הילדות, יחסים עם ההורים, השכלה, היסטוריה תעסוקתית, מצב משפחתי ורקע פלילי).

כמו כן, יישאלו שאלות אודות היחסים של המטופל עם משפחתו, שימוש בהווה ובעבר באלכוהול ובסמים ופרטים לגבי אבחנות שקיבל בעבר וטיפולים שעבר בעקבותיהן.

בדיקת המצב הנפשי

זוהי דרך מובנית לתאר את מצבו הנפשי הנוכחי של המטופל, באמצעות בחינת הופעתו, הגישה שלו, התנהגותו, אופן דיבורו, מצב רוחו, תהליכי המחשבה שלו וסוג המחשבות המאפיינות אותו ומצבו הקוגניטיבי (למשל, יכולת התמצאות בזמן ובמקום, זיכרון ויכולת ריכוז).

הנתונים הללו נאספים באמצעים ישירים ועקיפים גם יחד: תצפיות מובנות, התרשמות במהלך לקיחת ההיסטוריה, שאלות ממוקדות אודות התסמינים הנוכחיים ומבחנים פסיכולוגיים מובנים.

בדיקה גופנית

יש לערוך בדיקה גופנית יסודית כחלק מההערכה הפסיכיאטרית משתי סיבות:

  1. בעיות גופניות ומחלות שונות הן יותר נפוצות בקרב אנשים הלוקים בנפשם, חלקן נגרמות בשל תופעות לוואי של תרופות פסיכיאטריות שהם נוטלים. על כן, ייבדקו ה-BMI של המטופל, לחץ הדם שלו, טמפרטורת הגוף, קצב הנשימה, ייעשה ניסיון לאתר חיוורון וחסרים תזונתיים, מישוש בלוטות הלימפה והבטן וייבדקו מערכות הלב וכלי הדם, מערכת הנשימה והמערכת הנוירולוגית.
  2. תסמינים נפשיים עלולים להיגרם לעיתים בשל סיבות פיזיולוגיות ועל כן, יש לשלול קיומן של מחלות שונות, על מנת לאשר אבחנה של מחלת נפש. לשם כך, תבוצע בדיקת דם כדי לאתר סימנים לפגיעה בפעילות בלוטת התריס, בדיקת רמת האלקטרוליטים, הסידן ואנזימי הכבד כדי לשלול הפרעה מטאבולית, ותיערך ספירת דם מלאה, כדי לשלול זיהומים או מחלות כרוניות. כמו כן, תיבדק רמת הויטמין B12, משום שחוסר בויטמין זה עלול לגרום לדימנציה. כמו כן, תבוצע בדיקה סרולוגית, כדי לשלול מחלות כגון עגבת ונשאות של HIV. בנוסף, ייתכן שייערכו בדיקות הדמיה כגון EEG, CT או MRI, על מנת לשלול ליקויים אורגאניים במוח הגורמים לתסמינים, כגון פציעות וגידולים.
  3. כלי הערכה נוספים: ניתן להוסיף להערכה גם כלי מדידה המשמשים לאיתור הפרעות ספציפיות, כגון שאלונים שנועדו לאבחן דיכאון, חרדה, הזיות, סכיזופרניה ועוד.

הערכה פסיכיאטרית לצורך אשפוז פסיכיאטרי

נושא האשפוז הפסיכיאטרי מוסדר בישראל על ידי חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1971. חוק זה מבחין בין אשפוז מרצון לבין אשפוז בכפייה.

אשפוז מרצון

לפי החוק, כאשר אדם מבקש מרצונו להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי, עליו לחתום על הסכמה לאשפוז מרצון ולקבלת טיפול (כאשר לטיפולים מסוימים, המופיעים בתקנות שהותקנו לפי החוק, יש צורך לחתימה על אישור מיוחד, כגון טיפול בנזעי חשמל). אם החולה הוא קטין, או אדם בגיר שמונה לו אפוטרופוס, האפוטרופוס יחתום על טופס הבקשה לאשפוז.

כל חולה שמובא לאשפוז ייבדק בידי פסיכיאטר, או בידי רופא המתמחה בפסיכיאטריה, בהתאם לשלבי הבדיקה שתוארו לעיל. אם החולה הוא קטין, הוא ייבדק על ידי רופא מומחה בפסיכיאטריה של הילד.

אם, לאחר הבדיקה, החליט הפסיכיאטר לאשפז את החולה, ייפתח לו תיק רפואי. בתיק הרפואי יש לרשום את תוצאותיהן של הבדיקות הנפשיות והגופניות וכן לתעד סימנים מיוחדים, כגון צלקות וסימני אלימות.

החלטת הרופא לאשפז את החולה בבית החולים נדרשת להישלח לקרוביו של החולה ויש ליידע גם את העובד הסוציאלי של בית החולים לגביה. בנוסף, נדרש לפי החוק למסור לחולה המאושפז טופס המפרט את הזכויות והחובות שלו במסגרת האשפוז וכן להסביר לו אותן, אם הוא אינו מסוגל להבינן. כמו כן, נדרש בית החולים להזמין בתוך חמישה ימים מיום תחילת האשפוז קרוב של החולה, שיבוא לבית החולים, ישתתף באבחון פסיכוסוציאלי לגבי החולה ויספק פרטים עליו.

עוד יצוין, כי מאחר שמדובר במצב של אשפוז מרצון, אם החולה מבקש להשתחרר מהאשפוז, הוא יוחתם על טופס בקשה לשחרור ועל בית החולים לשחררו בתוך 48 שעות ממועד החתימה.

אשפוז בכפייה

כאשר החולה אינו מעוניין להתאשפז, למשל עקב כך שהוא אינו מבין לחלוטין את מצבו או מצוי בהתקף פסיכוטי, ישנה אפשרות לאשפזו בכפייה. כמו כן, ישנה אפשרות לאשפז בכפייה חולה שהתאשפז בתחילה מרצונו, אך על דעת הצוות הרפואי המטפל בו שחרורו עלול לפגוע בבריאותו.

על מנת לאשפז אדם בכפייה, דורש החוק לפנות לפסיכיאטר המחוזי בבקשה לבדיקה פסיכיאטרית כפויה דחופה. הפסיכיאטר המחוזי יבחן את הבקשה ויחליט האם מתקיימים כל התנאים הנדרשים לצורך ביצוע בדיקה פסיכיאטרית דחופה:

  1. המטופל חולה וכתוצאה ממחלתו, נפגם במידה ניכרת כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות;
  2. המטופל עלול לסכן את עצמו או את הזולת סיכון פיזי מיידי;
  3. המטופל סירב להיבדק על ידי פסיכיאטר.

כאשר החולה הוא קטין, הפסיכיאטר המחוזי רשאי להורות על הבאתו בכפייה לבדיקה פסיכיאטרית כפויה, אם מצא שישנן ראיות לכאורה כי הוא חולה במחלת נפש או הפרעה נפשית, אשר עלולה לסכן את עצמו או את הזולת סיכון פיזי. הבדיקה הפסיכיאטרית לחולה הקטין תבוצע בידי פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער.

אם לאחר ביצוע הבדיקה הפסיכיאטרית, הפסיכיאטר המחוזי שוכנע שמתקיימים שלושת התנאים הנזכרים לעיל, הוא רשאי לתת הוראה כתובה להביא את החולה בדחיפות לאשפוז בבית חולים. משך האשפוז הראשוני הוא שבעה ימים לכל היותר והפסיכיאטר המחוזי רשאי להאריכה בעד שבעה ימים נוספים.

לאחר תקופת האשפוז הראשוני, אם מנהל בית החולים סבור שיש להוסיף ולהאריך את תקופת האשפוז, הוא יפנה בבקשה כתובה ומנומקת לועדה הפסיכיאטרית המחוזית. בועדה יושבים שלושה חברים: שופט שלום, פסיכיאטר בשירות המדינה ופסיכיאטר פרטי. חברי הועדה יעיינו בבקשת מנהל בית החולים ויחליטו האם להאריך את תקופת האשפוז. בתחילה, ניתן להאריך את האשפוז לתקופה של שלושה חודשים לכל היותר. בהמשך, רשאית הועדה להוסיף ולהאריך את האשפוז פעמים נוספות, לתקופה מקסימאלית של שישה חודשים בכל פעם.

יצוין עוד, כי גם במצב של אשפוז פסיכיאטרי כפוי חלות הוראות החוק לגבי הבאת החולה לבדיקה בידי פסיכיאטר בבית החולים, פתיחת תיק רפואי, יידוע החולה בדבר זכויותיו וחובותיו במהלך האשפוז וכן יידוע קרוביו של החולה בדבר האשפוז והזמנתם לצורך השתתפות בבדיקה פסיכוסוציאלית של החולה.

אולי יעניין אותך גם:

הפרעת אישיות סכיזואידית: כשהעולם הפנימי גובר על העולם החיצוני

Exit mobile version