הקשר בין הפרעות נפשיות ליצירתיות הינו נושא שנחקר
כבר שנים רבות. מנתונים סטטיסטים ידוע כי הסיכוי ללקות בהפרעה נפשית שווה בין האנשים היצירתיים לבין שאר האוכלוסיה ובכל זאת אנו שומעים על אמנים רבים אשר סובלים מהפרעות נפשיות.
בחלק מן המקרים הייחודיות והתסמינים של ההפרעה הנפשית גורמים לאדם להיות יצירתי יותר מרוב האוכלוסייה. במקרים אחרים, היצירתיות מהווה דרך התמודדות עם המחלה, אך יתכנו מקרים בהם המחלה היא זו ששמה את המעצור ליצירתיות המתפרצת. במאמר זה אתאר את ההפרעה הנפשית מאניה דפרסיה דרך חייו של האומן וינסנט ואן גוך אשר ידוע כי סבל מהפרעה נפשית זו ואף מהתקפים פסיכוטיים שגרמו לו, בסופו של דבר, לשים קץ לחייו.
מאניה דפרסיה כדחף ומעצור ליצירתיות
מאניה דפרסיה (Bipolar Disorder), או הפרעה דו קוטבית, כפי שהיא מוגדרת כיום על פי ה- DSM, הינה הפרעה נפשית בה האדם סובל מתנודות קיצוניות במצב הרוח אשר נעות מדיכאון מאוד עמוק (מג'ורי) ועד להתקפי מאניה או היפומאניה חזקים. בין תקופות קיצוניות אלה יכולות לעבור שנים רבות של יציבות נפשית. אנשים אשר סובלים מהפרעה נפשית זו נמצאו יצירתיים מאוד בתחומים רבים בתקופת המאניה, אך יצירתיות זו קופאת על מקומה בתקופת הדיכאון.
ניתן אף לומר כי המחלה היא זו שדוחפת ליצירתיות- היא הכלי באמצעותו הם יכולים להוציא החוצה את המתרחש בתוכם. אך המחלה, ברגעיה הקשים במיוחד, היא שמונעת מהם כל יכולת לתפקד. אם נתבונן בביוגרפיה של האמן נמצא כי בתקופות המאניה שלו, ואן גוך שפע יצירתיות אשר באה לידי ביטוי בצורות שונות כגון כתיבת מכתבים כמעט אובסיסיבית לאחיו תאו, כתיבת שירים וכמובן ציורים רבים אשר ביטאו את הלך נפשו.
מאפייני ההפרעה
מאניה – תקופה המאופיינת בהרגשה של התעלות רוחנית, בה האדם מרגיש כי הוא מסוגל לעשות כל דבר (אפילו דברים שאינם מציאותיים). בתקופה זו האדם היפראקטיבי מאוד, ממעט לישון, מרבה לדבר ולעשות דברים רבים בו זמנית. התנהגותו מאופיינת במעשים נמהרים, נטולי מחשבה, תשוקה מינית מוגזמת ואופוריה שאינה אלא רק אשלייה. אדם יכול לאבד את כל כספו בהתקף היפומאני. מתוך מכתביו של ואן גוך אל אחיו תאו וכמו כן מתוך תיאורי רופאיו, שכניו ומכריו ניתן למצוא בהתנהגותו סימניים המאפיינים מחלה זו.
חבריו טענו, כי הוא יכול "להתיש" ביכולתו לדבר או להתווכח ברצף כל הלילה על אומנות ואסתטיקה שאינה נעשית כפי שהייתה אמורה להיעשות לדעתו. מכתביו הרבים אשר נכתבו בצורה אובססיבית הינם הוכחה נוספת לשפע שהתפרץ ממנו ולכך שסבל מהתקפים אלו. חלק מהתקפים אלו הסתיימו בהתקפים פסיכוטיים כגון: חיתוך אוזנו ולבסוף גם התאבדותו.
דפרסיה – ניתן להגדיר דיכאון כירידה כללית במצב הרוח. דיכאון פוגע בכל תחומי החיים (החברתי, הכלכלי והאישי). ישנן רמות שונות של דיכאון כאשר החמור מביניהם הוא הדיכאון המג'ורי בו האדם מגיע לחוסר יכולת תפקודית, קושי לצאת מן המיטה ואף לנטיות התאבדותיות. ואן גוך מתאר רגעים אלו קשים במיוחד, מהם הוא מפחד יותר מכל.
הפחד כי המחלה תשתק אותו והוא לא יוכל ליצור עוד. היצירה עבורו הייתה משמעות החיים. בתקופתו של ואן גוך לא הצליחו לייצב לחלוטין את מחלתו דבר שהוביל להתאבדותו. לבסוף, מת ואן גוך בזרועות אחיו כאשר מילותיו האחרונות היו: "העצבות תימשך לנצח". כיום, רופאים רבים מדווחים כי טיפול תרופתי ופסיכולוגי בהפרעה זו יכולים להביא לאיזון והאדם יכול לתפקד באופן מלא וחיוני. כמו כן אין עדויות לכך שהטיפול פוגע ביצירתיותו המיוחדת של האדם.
