חינוך מיני בגיל ההתבגרות הוא תחום מורכב במיוחד, כיוון שמדובר בנושא אינטימי שכרוך בסודיות ובמבוכה. כשמדובר בגיל ההתבגרות, על הקושי שבשיחה אודות הנושא נוסף הקושי שמתעורר ביחסים בין הורים לילדים.
מצד אחד האינסטינקט ההורי הוא לשמור על הילדים בצמר גפן, להשאיר אותם קרובים אליהם במקום הבטוח והשמור ולא לאפשר להם חשיפה לעולם המיניות. מצד שני, הורים לילדים מתבגרים מודעים לצורך של הילדים לצאת לעצמאות, לגלות את העולם וכמובן את בני המין השני. למעשה, המשימה ההתפתחותית העיקרית בגיל ההתבגרות היא להשיג מידה של עצמאות ופעמים רבות עצמאות זו מתממשת באמצעות קשר זוגי ומיני.
חינוך מיני במערכת החינוך
חינוך מיני במערכת החינוך מתחיל לכאורה בגיל שבע, תחת הכותרת "כישורי חיים". בשיעורים שנערכים אחת לשבוע לומדים ילדי ישראל על גופם, על חברויות בין המינים ועל סטרואטיפים מגדריים. בגיל ההתבגרות מתחילים לעסוק ב"דבר האמיתי": התבגרות מינית ויחסים מיניים.
התוכנית של משרד החינוך תואמת את ההשקפה הנפוצה בפסיכולוגיה, לפיה במהלך שנות ההתבגרות המוקדמות הילד חש דחפים מיניים שונים (כמו דחף אוראלי שמתבטא ביניקה או דחף אנאלי שמתבטא בעיסוק בצרכים).
בערך בגיל 6 מתחיל "שלב החביון", שלב התפתחותי שבו הילד עסוק בפיתוח העצמי ואינו חש דחפים מיניים. דחפים אלה מתעוררים מחדש בגיל ההתבגרות. התאוריה הזו פותחה ע"י פרויד בתחילת המאה ה- 20 ויש הטוענים שהיא כבר לא רלוונטית לקצב ההתפתחות וזרימת המידע בימינו אנו. בבריטניה למשל, מדינה שבה מספר ההריונות בגיל מוקדם הוא מהגבוהים בעולם המערבי, שיעורי חינוך מיני מתחילים כבר בגן חובה.
חינוך מיני בבית
ברור שלהורים חלק חשוב בעיצוב התפיסות של בניהם ובנותיהם המתבגרים לגבי מין וזוגיות. שיחה עם הילדים המתבגרים על תופעות שמטרידות אותם חשובה מכמה סיבות:
- הענקת ידע- הילדים צורכים את הידע שלהם ממקורות שאינם תמיד מהימנים. במקרה הטוב מדובר במורים, שמעבירים תפיסת עולם דידקטית ומתעלמים מהדברים שבאמת מפריעים לנוער, או שלא יודעים לדבר איתם בשפתם.במקרה הרע מדובר באתרי אינטרנט, סרטי פורנו ועוד תכנים שקיימים בעולמם ומעבירים מסרים בעייתיים בנוגע למיניות. ההורים יכולים לתקן את המצב באמצעות התייחסות כנה לתשוקות מיניות ולמימושן.
- העברת תפיסת עולם- שיחה סביב הנושא היא לא רק הזדמנות ללמד אלא גם להעביר לילד משהו מתפיסת עולמו של ההורה לגבי מיניות., אהבה ומציאת בן זוג.
כמובן שלא מדובר בהתייחסות כללית אלא התייחסות למצוקה הספציפית של הילד. - שיתוף ותמיכה- עצם קיום השיחה משדר לילדים שההורים מוכנים להקשיב באמת, להתייחס אליהם בצורה בוגרת ולתמוך בהם בשעת הצורך. ייתכן מאוד שילד יובך משיחה כזו ויתחמק ממנה, אבל עצם העלאת הרעיון שאפשר לשוחח עם ההורה יגרום לו לחזור ולהיעזר בהורה כשבאמת יהיה זקוק לו.
איך עושים את זה?
פעמים רבות ההורים מובכים יותר מהילדים בבואם לדבר על מין. צריך להבין שהנוער היום יודע הרבה יותר ממה שדור ההורים ידע בצעירותו, ולכן כדאי לוותר על הבושה וליצור דיון פתוח וחופשי. אפשר להתחיל מלהודות במבוכה הזו, למשל לומר: "זה קצת מוזר לי, אני לא יודע איך להתחיל…".
אחר כך כדאי להציע שיחה כנה על נושא של מין, ולציין שזה נושא שמעסיק את מרבית המתבגרים, כלומר לתת לגיטימציה גם למבוכה סביב הנושא אבל גם לחשיבות של הנושא ושל העיסוק בו.
בהמשך אפשר להתייחס לנושאים הבאים: משיכה מינית, נטיה מינית, יחסי מין בהסכמה לעומת יחסים מנצלים, אוננות וכו'. הדבר החשוב הוא להקשיב באמת למה שמציק לילד, ולנהל איתו דיון בוגר ומכבד, כזה שאין בו רק תשובות חד משמעיות אלא גם שאלות ותהיות ובהחלט ניתן לפנות לטיפול מיני.
קראו עוד:
