ישנם דברים מפחידים מאוד בחיי המין האנושי כשאחד מהם הוא נטישה של האחר אותנו, כלומר- פחד להישאר לבד. מישהו אחר אהוב, חשוב וקרוב אלינו עזב אותנו. הפחד להישאר לבד או עזובים הוא פחד גדול בחיי בני האדם כיצורים חברתיים.
חרדת נטישה היא חלק מההתפתחות הרגשית של תינוקות ופעוטות רכים, אולם כאשר היא מופיעה אצל אנשים בוגרים ומבוגרים היא נקראת "חרדת פרידה" והיא מוכרת כהפרעה שפוגעת בתפקודו התקין.
ילד זקוק להורה
כדי להתפתח בצורה בריאה וכדי להצליח לשרוד בעולם, ילד זקוק להורה שיהיה לצדו וילווה אותו בכל צעדיו. ילד שנמצא קרוב להוריו, מבחינה פיזית ורגשית לאורך מסלול חיי הילדות והנערות שלו יהיה מסוגל להתמודד עם מכשולי החיים בצורה טובה ובריאה, הוא ידע להסתדר בכוחות עצמו וללמוד דברים, ובעתיד הוא יוכל להיפרד מההורים שלו ולפנות לדרך עצמאית משלו.
חרדת נטישה ראשונית ושניונית
בגיל 9-7 חודשים בחיי התינוק הוא מסוגל להבין שהוריו או מישהו אחר נמצאים גם כשהוא לא נמצא איתם ולא רואה אותם. עד לשלב זה התינוק לא יכול היה להבין, מבחינה קוגניטיבית, שהוריו נמצאים כשהוא לא רואה אותם בסביבתו.
סביב הגיל הזה מתפתחת אצל התינוק הפרעת חרדת נטישה ראשונית שבאה לידי ביטוי בכך שכשהתינוק לא רואה את הוריו (הם לא נמצאים בטווח הראייה שלו) הוא נבהל, מתחיל לבכות ונכנס למצוקה רגשית.
המון פעמים אפשר לראות תינוקות שבוכים ואינם מצליחים להירגע עד שהם לא רואים את אחד ההורים. ככל שהתינוק גדל הוא מתחיל להבין שגם כשאימא ואבא הולכים, הם לא נעלמים מחייו אלא הם חוזרים בסופו של דבר. הבנה זו גורמת לחרדת הנטישה לחלוף.
ישנם מקרים שבהם התופעה של חרדת נטישה חוזרת בגיל מאוחר יותר של הילד ואולי אפילו בגיל מבוגר. חרדת נטישה מהסוג הזה נחשבת כהפרעה רגשית במידה והיא משבשת את התנהלות החיים או פוגעת ביכולת התפקוד הרגילה של האדם והסובבים אותו.
גורמים לחרדת נטישה
אמנם חרדת נטישה היא שלב התפתחותי חשוב בחיי התינוק אך כשהיא מופיעה בגיל מאוחר יותר בחיי הילד או אפילו בחיי האדם המבוגר יכולים להיות לה מספר גורמים, על פי הערכת אנשי מקצוע שחקרו את נושא חרדת הנטישה.
- גורמים תורשתיים: ילדים שהוריהם סובלים בהווה מהפרעות חרדה שונות נמצאים בסיכון גבוה שחרדת הנטישה תופיע אצלם.
- גורמים ביולוגיים: ילדים עם רמות נמוכות של סרוטונין ונוראדרנלין נוטים ללקות בהפרעות חרדה כאלה ואחרות או לפתח דיכאון.
- טראומה: חרדת נטישה או כל סוג אחר של חרדה יכולים להתפתח, גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים, בעקבות טראומה אישית של אובדן שאותה הם חוו, כמו למשל גירושים של ההורים, פרידה לא נעימה ממישהו אהוב או מוות של אדם קרוב. כמובן שלא כל אחד שחווה בחייו טראומה אישית יסבול מחרדת נטישה מכיוון שלכל אדם יש יכולת תגובה אחרת למצבים דומים בחיים.
סימפטומים נפוצים של חרדת נטישה
ילדים וגם מבוגרים שסובלים מחרדת נטישה נוטים לפתח התנהגויות שונות כמו חוסר אמון באנשים קרובים אליהם, חוסר ביטחון וחרדות שונות, חוסר עצמאות במובן הרגשי, תלותיים מאוד והם גם יכולים להיות תובעניים מאוד כלפי בן/בת הזוג שלהם כשמדובר באנשים בוגרים.
בקרב ילדים שסובלים מחרדת נטישה אפשר להבחין בתסמינים פיזיים כמו כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות וכאבי שרירים, מכיוון שאין ביכולתם עדיין להביע את עצמם בצורה שפתית טובה.
לעומתם, בקרב אנשים מבוגרים התסמינים הם התנהגותיים כמו עצבנות, כעס, תוקפנות ולעתים אף אלימות פיזית ומילולית. גם בקרב ילדים וגם בקרב מבוגרים, חרדת הנטישה מופיעה בדרגות עוצמה שונות- החל מיתר דאגה ועד לחרדה חסרת מעצורים- והיא עלולה לגרום להם למצוקות רגשיות ולקשיים בתפקוד היומיומי.
טיפול בחרדת נטישה
ניתן לטפל בחרדת נטישה באמצעות טיפול התנהגותיצ- קוגניטיבי שבו מקבל המטופל כלים מעשיים כדי שיוכל להתמודד בצורה פרקטית ויעילה עם מצבים שמעוררים אצלו חרדות. המטרה בטיפול זה הוא להיפטר מהתסמינים שנלווים לחרדה, גם עכשיו וגם אלו שעלולים לקרות בעתיד.
לטיפול יש שני שלבים:
טיפול קוגניטיבי – המטפל והמטופל מזהים את דפוסי החשיבה הנגטיביים ומחליפים אותם במחשבות חיוביות שמתאימות למציאות העכשווית. השינוי בדרך החשיבה יגרום בעתיד לשינוי ההתנהגותי שאותו רוצים להשיג.
טיפול התנהגותי – המטפל והמטופל מחליפים את דפוסי ההתנהגות הנגטיביים בדפוסי התנהגות מקובלים, סתגלניים ומציאותיים.
חרדת נטישה שכיחה במיוחד אצל תינוקות ואצל ילדים בגילאים צעירים, והיא חלק נורמלי מהתפתחותם. ישנם גם אנשים מבוגרים שסובלים מחרדת פרידה בצורה מוגברת ולעתים אף פוגעת בתפקודם התקני. במצבים אלה החרדה הופכת להפרעה של ממש הקרויה בשם- הפרעת חרדת פרידה. נהוג לעשות הבחנה בין חרדת נטישה בשלבים שונים בהתפתחות האישית, מפני שיש משמעות רבה ואף מכרעת בין פעוטות וילדים, נערים מתבגרים ואנשים מבוגרים.
חששות מפרידות מאנשים יקרים וחשובים לנו הם רגשות מובנים ולגיטימיים, אבל לאנשים שסובלים מחרדת נטישה, הסימפטומים שמתגלים הופכים להיות קיצוניים ובאים לידי ביטוי בדרכים של מחשבות תכופות ומטרידות, והם מדמיינים את הדברים הנוראיים מכל.
ילדים לעומת מבוגרים
לא רק ילדים סובלים מחרדת נטישה, אלא גם אנשים מבוגרים. ממחקרים שנערכו עלה כי לא חייבת להיות המשכיות של חרדות נטישה בין תקופת הילדות לבין תקופת הבגרות, ולכן לאו דווקא יש קשר בין החרדות לבין ממצאים פסיכופתולוגיים שהתגלו בילדותם.
המנגנונים הנפשיים שמופעלים בהפרעות רגשיות שונות בקרב ילדים, שונים בתכלית מהמנגנונים שמעורבים בהפרעות רגשיות אצל מבוגרים, ומכאן ניתן להסיק כי חרדת נטישה לא מעידה תמיד על קשיים נוירוטיים רגשיים. חרדת נטישה בקרב ילדים באה לידי ביטוי בתסמינים סומאטיים הקשורים לגוף כמו בחילות וכאבי בטן, לעומת חרדת נטישה בקרב אנשים מבוגרים שבאה לידי ביטוי בהתנהגויות כמו כעס, בכי, פאניקה ואלימות גופנית או מילולית.
האדם הקרוב אל הילדים (המטפל בהם) מספק עבורם תחושת ביטחון, ואת הפרידה ממנו הם מתרגמים כאיום ממשי והם חווים את חוויית הנטישה. ישנם מקרים שבהם חרדת נטישה מופיעה אצל הילדים עקב התנהגותם של הוריהם. כאשר בני נוער נמצאים בגיל ההתבגרות הם חווים היפרדות הדרגתית מהוריהם, כחלק מתהליך ההתפתחות התקין שלהם. חלקם מפתחים עקב כך חרדות גבוהות שגורמות להם לתחושות של בדידות קיצונית ושל נטישה.
אנשים מבוגרים תלויים רבות בתמיכה חברתית בחייהם וככל שחולף הזמן והם הולכים ונעשים מבוגרים יותר, כך הם מפתחים מאגר גדול יותר של תגובות התמודדות. כשמבוגרים חשים באיום מסוים בחייהם, הם נוטים לחפש את האימהות שלהם (כדמות מטפלת) ולקרוא להן לעזרה, או אז הם עלולים לחוות אבדן פתאומי של תקשורת מבלי שיוכלו לשלוט בה. אנשים שחווים כך נוטים להגיב בצורה של מחאה וייאוש, מה שמוביל אותם לגשת למקור הראשון של תמיכה הקרוב אליהם ביותר כדי לשוב לרגיעה פיזיולוגית ופסיכולוגית. חרדת נטישה בקרב אנשים מבוגרים היא בעייתית, מכיוון שלרוב היא אינה פרופורציונאלית כלל.
סימפטומים
לתופעה של חרדת נטישה ישנם סימפטומים שונים כגון דיכאון, פאניקה לא נשלטת, דאגת יתר ועוד. חרדת נטישה נחשבת להפרעה כשהיא מפריעה באופן ממשי לתפקוד החולה וכשהיא מגיעה להגזמה ביחס לגירוי. כאשר אנשים נכנסים להתקף של חרדת נטישה, הם מתקשים להבדיל בין המציאות לבין המחשבות שלהם, עד כדי כך שהפחד מתאפיין בשינויים פיזיולוגיים כגון הזעה, עליה בלחץ דם, קצב הלב מואץ, בכי, כעס, פאניקה, שיתוק, אלימות וכדומה.
דרכי טיפול
- טיפול פסיכולוגי – מגיעים לשורש הבעיה.
- טיפול תרופתי – תרופות הרגעה כדי להביא את הגוף לאיזון.
- דמיון מודרך – טיפול התנהגותי קוגניטיבי.
- טיפול טבעי – פרחי באך וצמחי מרפא אחרים שגורמים לרגיעה.
ראו גם: