פסיכוגריאטריה הוא ענף בפסיכיאטריה הממוקד ברפואת הנפש של בני הגיל השלישי. בגיל הזהב משתנות נסיבות החיים ואיתן צצים קשיים חדשים וצרכים חדשים, שאמורים לקבל מענה טיפולי מתאים.
פסיכוגריאטרים מתמצאים בתחומים רבים הנוגעים לגיל הזהב, מעבר לתחום הנפשי, ביניהם: זכויות סוציאליות, גורמים טיפוליים, מחלות גופניות של מבוגרים, תרופות ותופעות לוואי, מוסדות דיור ואשפוז ועוד. כל הידע הזה עומד לנגד עיניהם במהלך הטיפול בקשישים, שנעשה בהקשר חברתי, רפואי ונפשי גם יחד.
למי מתאים טיפול פסיכוגריאטרי?
טיפול פסיכוגריאטרי מתאים לכל אדם מבוגר שמרגיש שהוא לא כתמול שלשום. אדם שחש מדוכא או בודד מאוד, אדם שנוטה להסתגר ולא מוצא עניין בחייו, אדם שמרגיש חרדה מהמוות ובעצם כל מי שחש שהוא מצוי במצוקה.
גם בני משפחות של קשישים שלא מצליחים להבין ממה אותו קשיש סובל או כיצד אפשר לעזור לו יכולים לפנות לפסיכוגריאטר לייעוץ.
לרוב, האנשים הפונים לטיפול פסיכוגריאטרי סובלים מהבעיות הבאות:
- בעיות גוף ונפש: קשישים רבים סובלים מבעיות גופניות שונות, שלהן קשר ישיר למצב הרגשי. פציעות, ניתוחים, נכות, מחלות קשות ואף ירידה טבעית בתפקודי הגוף- כל אלה יכולים לגרום לדכאון, לפגיעה בדימוי העצמי, להסתגרות ולקשיים נוספים שדורשים עזרה מקצועית.
- מחלות דמנטיות: אם אדם קשיש מראה ירידה בתפקודים קוגנטיביים, פגיעה משמעותית בזכרון, קשיי התבטאות בעל פה ובכתב, בלבול או הזנחה עצמית- כדאי לבדוק האם מדובר באחת המחלות הדמנטיות וביניהן אלצהיימר. לא ניתן אמנם לעצור את התהליך הניווני אך בהחלט ניתן להאט את מהלך המחלה ולסייע לקשיש בדרכים שונות.
- נסיבות חיים: גיל הזהב כרוך בשינויים משמעותיים באורח החיים. הפרישה מחיי העבודה עלולה להביא לתחושה של חוסר טעם או חוסר ערך עצמי, ואובדן חברים ובני זוג עלול לגרום לבדידות גדולה. קשישים רבים מוותרים על עיסוקים שונים כמו תחביבים או מפגשים חברתיים בגלל מוגבלויות גופניות או חרדות, דבר שרק מגביר את מעגל הבדידות.
שלבים בטיפול פסיכוגריאטרי
- אבחון- הפגישה הראשונה אצל פסיכוגריאטר היא פגישה אבחונית, שבמהלכה הרופא שואל את הקשיש ובני משפחתו לגבי הסטוריה רפואית, תרופות שהוא נוטל ותופעות לוואי של התרופות, הסטוריה משפחתית, ארועים משמעותיים מהזמן האחרון ועוד. באמצעות שאלות ולעתים גם מבחנים פסיכולוגיים שונים הוא מאבחן את מצב היכולות הקוגנטיביות כמו זכרון, שפה, ריכוז ועוד. בתום פגישה או מספר פגישות אבחון הוא יציע טיפול- תרופתי, רגשי או שניהם- או יפנה לגורם מטפל אחר כמו עובד סוציאלי או פסיכולוג.
- טיפול תרופתי- רבות מהמצוקות הנפשיות בגיל המבוגר מגיבות היטב לטיפול תרופתי. בין אם מדובר במחלות דמנטיות או בהפרעות נפשיות כמו דכאון או חרדות, הטיפול התרופתי משפר במרבית המקרים את המצב התפקודי ואת הרגשת המטופל. לעתים טיפול תרופתי מאפשר את קיום הטיפול הפסיכולוגי וניתן במקביל לו.
- טיפול רגשי- פסיכוגריאטר אינו פסיכולוג. הוא יכול לטפל טיפול רגשי באמצעות שיחות רק אם עבר הכשרה באחד המקצועות הטיפוליים, בדרך כלל פסיכותרפיה. אם אין לו הכשרה שכזו הוא יפנה את המטופל לטיפול אצל פסיכותרפיסט, פסיכולוג, עובד סוציאלי קליני, מטפל בהבעה ויצירה או כל מטפל רגשי אחר.
- מעקב- הרופא הפסיכוגריאטר ממשיך לעקוב אחר מצבו הנפשי של המטופל, בפגישות שתדירותן משתנה מטיפול לטיפול, כדי לוודא שהוא מקבל את הטיפול הרצוי לו ושחל שינוי חיובי במצבו. הביקורת הזו מאפשרת לו לשנות את סוג או את מינון התרופות, באם ניתנות, ולעקוב אחר התקדמות בטיפול הרגשי, גם אם הוא עצמו אינו הגורם המטפל.
- חוות דעת- פסיכוגריאטר יכול לתת חוות דעת משפטית בנושאים כמו אפוטרופסות, צוואה ונושאים אחרים הקשורים במידת העצמאות וביכולת לקבל החלטות.
פסיכוגריאטר הוא רופא אשר לרב תחום התמחותו העיקרי הינו פסיכאטריה, וכהתמחות על הוא בחר להתמקד בהפרעות נפשיות באוכלוסיה המבוגרת. עבודתו של הפסיכוגריאטר מורכבת משילוב של שליטה במספר תחומים בו-זמנית, כגון בעיות נפשיות ונוירולוגיות תוך כדי התמקדות בטווח הגילאים המבוגר והבעיות הנפוצות בגיל זה.
מסלול ההתמחות כולל 4 שנים של התמחות בתחום הפסיכיאטריה הכללית ולאחר מכן שנה נוספת של תת-התמחות בפסיכיאטריה הגריאטרית. החשיבות העיקרית בביצוע שנת ההתמחות הנוספת היא רכישת מיומנויות מסוימות אשר חיוניות בטיפול באוכולוסיה הקשישה.
מיומנויות חשובות כוללות:
- היכולת לבצע מבחנים קוגניטיבים והערכה תפקודית באוכלוסיה המבוגרת.
- גיוס משפחה ושירותים סוציאלים לצורך שיקום וטיפול בקשיש.
- לקיחת היסטוריה רפואית ונפשית בצורה המוכוונת לאדם המבוגר.
- יצירת תוכנית טיפול מתאימה.
- השינויים אותם חווים אנשים בגיל השלישי קשורים לעיתים קרובות להתמודדות עם היציאה לגמלאות, הקשיים הפיזים, הירידה ביכולת התפקודית המתבטאת בירידה בזיכרון, ביכולת החשיבה ועוד מספר רב של בעיות.
- בעיות אלו עלולות להוביל לעיתים קרובות לתחושת בדידות, דיכאון חרדה ואף לנטיות אובדניות. בחלק גדול מן המקרים המצב הוא אינו כה קיצוני והפנייה לעזרה היא על ידי בני משפחה, אשר חשים כי משהו "לא בסדר", אך לא יכולים להצביע בצורה מדויקת על הבעיה. פסיכוגריאטר עוסק במתן פתרונות מעשיים לסוג בעיות אלו ובזיהוי דפוסי התנהגות מסוימים כמקור לבעיה.
הצורך בסוג התמחות זו נובע מהעלייה המתמדת בתוחלת החיים במדינות העולם המערבי. עם העלייה בתוחלת החיים נרשמה גם עלייה בתחלואה המתלווה אליה. מחלות כגון דמנציה, הפרעות נוירולוגיות (פרקינסון ושבץ) והפרעות נפשיות כגון דיכאון, חרדה, אינסומניה הופכות שכיחות ביותר.
הפרעות נפשיות בגיל המבוגר נובעות ממספר סיבות, ראשית ההתמודדות עם הזיקנה, הפחד ממוות ומחלות והשינוי באורח החיים עלולים להוביל למשברים. מלבד זאת , מחלות רבות אשר השכיחות שלהן עולה בגיל המבוגר (מחלות לב, סרטן, סכרת ועוד) יוצרות קשת רחבה של הפרעות נפשיות אשר לעיתים מתעוררות כתוצאה מהתמודדות עם מצבים אלו והמוגבלויות אשר נוצרות כתוצאה מהן. לכן, עזרה ויעוץ פסיכוגריאטרי הפכו בשנים האחרונות לכלי עזר חשוב בהתמודדות עם ההשלכות של גיל הזהב.
מלבד היכולת לאבחן ולתת עזרה הכרחית לקשיש עצמו, אחד מתפקידיו של הפסיכוגריאטר היא לספק את התמיכה והכלים המתאימים לבני המשפחה והאפוטרופסים האחראים לחולה. ידע והדרכה נכונה לבני המשפחה בהתמודדות עם מחלות ומצבים מסוימים יכולה לסייע רבות בשיפור התפקוד של החולה וכמובן של סביבתו. בנוסף ניתן להפנות בני משפחה לקבלת עזרה נפשית מקצועית.
נושאים חשובים אשר הפסיכוגריאטר עוסק בהם לא קשורים בהכרח למחלות נפשיות בגיל הזהב, ולמעשה הדגש הוא על כל השינויים באורח החיים המתרחשים בגיל המבוגר. נושאים חשובים כוללים:
- אלצהיימר ומחלות שטיון נוספות כגון מחלת פיק והפרעת דמנציה כתוצאה מהפרעות באספקת הדם לכלי הדם במוח.
- הפרעות נפשיות הנובעות כתוצאה ממחלות גופניות אחרות, כגון דיכאון וחרדה.
- זיהוי וטיפול באנשים בעלי מחשבות ונסיונות התאבדות.
- היבטים משפטיים כגון כשירות משפטית ומינוי אפוטרופוסים בגיל המבוגר.
- הפרעות נפשיות בקרב ניצולי שואה.
- טיפול תרופתי בגיל המבוגר, אספקט חשוב ביותר לאור השינויים הפיזיולוגים המתרחשים במהלך השנים. לעיתים רבות קיים צורך באיזון של תרופות, בעיקר לצורך מניעת תופעות לוואי ואינטראקציות מיותרות בין סוגי תרופות.
- זכויות הקשיש. – מתן חוות דעת לגורמים ממשלתיים כגון משרדי רווחה וחברות ביטוח בנוגע להערכות תפקודיות ורפואיות של קשישים.
- התמודדות וטיפול בפגיעה בתפקוד המיני
- אבחון תשושי נפש.