המונח פסיכוסומטי הופיע לראשונה בשנת 1872. זיגמונד פרויד הניח את הבסיס לתיאוריה הפסיכוסומטית. בשנת 1930 הוצגה המחלה באופן רשמי ועולם הרפואה התחיל לתת עליה את דעתו.
בבסיס התיאוריה, ניצבת העובדה כי מאחורי תסמינים פיסיים ממשיים אותם מציג המטופל, יתכנו שינויי אנרגיה אחרים אשר משפיעים על תפקוד תאי הגוף, כאשר מקורם ברגשות, מחשבות או זיכרונות מכאיבים, הבאים לידי ביטוי, מסיבות שונות, באמצעות כאבים ומחלות אמיתיים.
חיבור הגוף לנפש
מחלות פיסיות אשר מקורן בנפש וברגשות המטופל, מכונות בדרך כלל מחלות פסיכוסומאטיות. בעוד שמונח זה מרמז על כך שמחלות אלו הן דמיוניות ופיקטיביות, הן עשויות להיות אמיתיות מאוד. הכאבים מתישים ולעיתים אף קטלניים. בשל ההשלכות השליליות של המילה 'פסיכוסומטי', המונח 'גוף ונפש' הוצע כתיאור למחלות אלו.
קיימת רשימה מרשימה של מחלות פסיכוסומאטיות, הכוללות בין היתר כאבי ראש כתוצאה ממתח, כאבי גב, כאבי צוואר וכתף, כאבי מחזור חודשי עזים במיוחד, תסמונת פציעות כתוצאה ממתח, מחלות עור, תפקוד לקוי של המערכת החיסונית, דלקת פרקים, מחלות אוטואימוניות, תפקוד לקוי של מערכת העיכול, לחץ דם גבוה, טרשת עורקים, ואפילו סרטן.
הגורמים למחלות פסיכוסומאטיות
הסיבה למחלות גוף ונפש נעוצות בדרך כלל במוח, אשר נועד להיות רכיב יציב של מחשבה ומודעות עצמית, הוא עשוי לכלול זיכרונות כואבים מהמודעות, אשר עלולים להפריע לתפקוד הגוף או להציפו. כאשר מחשבות וזיכרונות כואבים או שליליים אינם מציפים את התודעה, הם מאוחסנים בתת מודע.
עכשיו, הגוף והמוח יודעים היטב מתי יש לאחסן את הזיכרונות הכואבים בתת מודע, ומתי מותר להניח להם להציף את התודעה. אם המוח יודע שהגוף לא יתמודד היטב עם הזיכרונות השליליים, הוא לא משחרר אותם, אך למעשה יש להם דרך להיכנס אל התודעה באופן עקיף. על כך אמר יונג: "הלא מודע הוא תמיד צפוי."
מחלות פסיכוסומאטיות מתאפיינות בתסמינים גופניים אשר משפיעים על המערכת הפיסיולוגית בשל גורמים רגשיים בעיקר. הדי המחלה מתבטאים במצב מצוקה גופנית. הלם פסיכולוגי בעקבות מוות, גירושין, פרידה, תאונה, אובדן עבודה ועוד, מתבטא באופן של קריסת ההגנות הטבעיות ומעוררים מצבים פיסיים.
מהם התסמינים למחלה פסיכוסומטית?
כיבי קיבה והפרעות במערכת העיכול הן בדרך כלל התסמין הראשון למחלה פסיכוסומאטית.
תסמין נוסף הוא מחלות עור. אם הן אינן נגרמות בשל מחלה או נגיף, מקורן בגורמים פסיכולוגיים, והן מבטאות באופן של יבלות, הרפס, הזעת יתר או כתמי עור.
מחלות פסיכוסומאטיות משפיעות אף על ילדים ותינוקות, אשר אינם מסוגלים לבטא את תחושותיהם ויביעו את מצוקותיהם באופן של אקזמה, נדודי שינה, הפרעות שינה, הקאות או אסטמה.
לחץ דם גבוה ומיגרנות הם בין התסמינים הכרוכים בהפרעות פסיכוסומאטיות. גם אובדן החשק המיני עשוי להיות מוסבר כתוצאה ממצב נפשי ירוד. זוהי אינה רשימה ממצה, ותסמינים אחרים, התלויים במצבו הרגשי של כל מטופל, עשויים להצביע על מחלות פסיכוסומאטיות.
גישת האבחון
האבחון הפסיכוסומאטי מהווה אתגר רפואי. לעיתים קרובות, לחולה קיימת תיאוריה לגבי הגורם למחלה. תיאורי התסמינים הגופניים עשויים להיות מאוד מעורפלים: "הכול כואב לי", או "כל הצד השמאלי שלי לא בסדר". הרופא צריך להיות קשוב במיוחד כאשר חרדה מוזכרת בין התסמינים, גם אם באופן עקיף. חרדה היא לעיתים קרובות האבחון הראשון למחלה פסיכוסומאטית.
כלי האבחון היעיל ביותר, במיוחד במקרה של מחלות פסיכוסומאטיות, הוא הקשבה להשלכות אינטונציה וכל גוון אפשרי של משמעות נסתרת לתיאורי המחלה על ידי המטופל. הרופא עשוי להשתמש בטכניקות שאלות אשר מטרתן לגלות מה לא בסדר עם המטופל ומה באמת מרגיז אותו, לדוגמה: "איך זה בסופי השבוע, או בזמן חופשה?", "מה בדיוק קרה?".
חקירת חולה פסיכוסומאטי מצריכה סבלנות, ואם תיאורי המטופל אינם ברורים, יש לשמוע את הסיפור שוב. הרופא צריך לגלות רגישות עזה, תצפית טובה, הקשבה עם "ארבע" אוזניים וסבלנות מרובה על מנת לאבחן היטב את המטופל.
הריפוי מתחיל עם מודעות עצמית
בסופו של דבר, הריפוי מגיע באמצעות מודעות עצמית אשר מושגת בדרך כלל בטיפול פסיכולוגי. עד שתהליך זה מתרחש, לעיתים קרובות מומלץ להתמקד בתמיכה בגוף באמצעות תזונה בריאה, פעילות גופנית מתונה ועקבית, ותוספי תזונה טבעיים, בנוסף לטיפולים שאינם תרופתיים אשר עשויים לסייע למטופל להתמודד עם רגשות מודחקים.
שינוי הדרך בה אדם חושב או מרגיש הוא אחת המשימות המאתגרות ביותר. הימנעות ממסע הכאב, בין אם הוא מתבטא ברגשות, מחשבות, בחירות בסגנון חיים, בעיות תזונה, התמכרויות ועוד, עשוי לחייב טיפול בתסמינים פיסיים אשר לא ייעלמו אלא אם כן יטופלו.
הגילוי כי טיפול פסיכולוגי עשוי להשפיע באופן חיובי על מחלות פסיכוסומאטיות אינו חדש. טיפול פסיכולוגי הוא 'אמנות הנחמה'. המטופל מדבר על סבלו ומקבל פרשנות חדשה למחלות 'אמיתיות' או 'שאינן אמיתיות'. משמעות הדבר היא כי המטפל מסייע לו לשנות את תמונת הסבל המציפה את עולמו. במילים אחרות: מילים יכולות לרפא.
