מרביתנו אינם מכירים לעומק את נושא המחלות נפשיות. נכון יותר לומר שאנו יודעים אודותיהן במקצת, וזאת מסרטי קולנוע או מהצגות תיאטרון. פרט לידיעה כללית, אדם שלא התמודד/מתמודד עם מחלות נפשיות, או מי שקרוב לאדם חולה, לא באמת מודע למחלה ולקשיי ההתמודדות. בין המחלות הנפשיות, עומדות "המוכרות" ביותר: הסכיזופרניה והפסיכופתיה.
אנשים הסובלים ממחלות נפשיות, וביניהן הסכיזופרניה, הזיות כתוצאה מחריגה בתפקוד המוחי, ופסיכופתיה, נאלצים להתמודד ביומיום עם קשיים רבים, בדידות חברתית גדולה ותופעות לוואי מתרופות. יחד עם ההתמודדות המורכבת הם מתמודדים גם עם מיתוסים וסטיגמות. המיתוסים מושרשים עמוק בתודעת האנשים וקשה להתעלם מהם. החולים במחלות נפשיות נתקלים בקשיים נוספים. מול המיתוסים והסטיגמות הם צריכים לעמוד ולהגן על עצמם.
מיתוסים אודות הסובלים ממחלות נפשיות
המיתוסים הנפוצים אודות שתי ההפרעות הנפשיות:
סכיזופרניה
- מחלה גנטית- המיתוס שסכיזופרניה היא תורשתית נכון בחלקו. כיום סבורים כי הגורם הגנטי הוא בעל משקל, אך לא הוא בלבד הגורם למחלה, כי אם גם השפעות סביבתיות.
- פיצול אישיות- המיתוס אינו נכון. למרות שמשמעות שם המחלה הוא "נפש חצויה", אין זה אומר שהחולים הם בעלי כמה אישיויות. זוהי מחלת נפש כרונית שפוגעת בחיי החולה ומשפיעה על ההתנהגות, דפוסי החשיבה ועל הרגש.
- קלות זיהוי הסכיזופרנים- המיתוס כי חולי הסכיזופרניה מוזנחים בצורתם ומוזרים בהתנהגותם, ולכן קל לזהות אותם, אינו נכון. הסובלים מסכיזופרניה נראים ומתפקדים כמו כולם. הם עובדים, יוצרים קשרים חברתיים ומדברים באופן נורמאלי. אלה הם חולים שנמצאים במסגרת טיפולית ונוטלים תרופות.
- מסוכנות לציבור- המיתוס אודות העובדה שחולי סכיזופרניה מסוכנים לציבור אינו נכון. מרבית האנשים מפחדים מהמילה "סכיזופרניה", לא כל שכן מהסכיזופרנים. אמנם החולים מתנהגים באופן שונה, משום שהמניעים להתנהגותם הם נפשיים ואין ויסות כמו לכולם. חולי הסכיזופרניה פחות מסוכנים מאנשים בעלי מרץ הנוטים להתפרצויות, מכיוון שהם סובלים מחוסר מוטיבציה, חשק ואנרגיה לפעולה.
- חוסר יכולת תפקודית- המיתוס שסכיזופרנים שנוטלים תרופות אינם מסוגלים לתפקד בחברה באופן רגיל אינו נכון. התרופות עוזרות באיזון המחשבות הלא הגיוניות ובקולות הנשמעים, וגם בחוסר החשק וחוסר המוטיבציה. לכן חולים הנוטלים תרופות מסוגלים לתפקד באופן תקין יחסית.
- התאבדות כגורם תמותה עיקרי- המיתוס שגוי. חולי הסכיזופרניה סובלים ממחשבות אובדניות, אך הגורם העיקרי לתמותה הוא ריבויי בעיות גופניות ולאו דווקא התאבדויות.
- גברים סובלים יותר- המיתוס אינו נכון. 1% מכלל אוכלוסיית העולם, נשים וגברים, לוקים בסכיזופרניה, כך שהמחלה פוגעת בשני המינים באופן שווה.
- סכיזופרניה וסמים: שילוב הרסני- המיתוס נכון. שימוש בסמים מעודד התקפים פסיכוטיים. אדם שמעשן סמים חשוף יותר לסכיזופרניה משאר האנשים.
- חיים פחות שנים- זוהי אמת. סכיזופרנים חיים בממוצע עד 25 שנים פחות משאר האנשים. הגורם העיקרי לתמותה הוא מחלות כלי דם ולב.
- נתק בין הגיון לרגש- נכון. אצל הסכיזופרנים הרגש מנותק מההיגיון. הם מחצינים מחשבות מבלי יכולת ויסות, כמו אנשים בריאים, וכך ישנן במוחם מחשבות לא הגיוניות לאדם בריא, שלסובלים מסכיזופרניה הן יראו הגיוניות.
אישיותית פסיכופתית
- אין טיפול- מיתוס שגוי. בעזרת טיפול פסיכיאטרי, יכול הפסיכופת לשפר את מצבו. ניתן ללמוד לחיות עם ההפרעה ולשלוט על התנהגויות אלימות.
- כולם אלימים- המיתוס נכון בחלקו. אמנם יש סיכוי גבוה שפסיכופתים יפעלו באלימות, ומרבית הרוצחים והאנסים הם פסיכופתים, אך אין זה אומר שכולם כך. ישנם אנשים אלימים מאוד שאינם פסיכופתים.
- כל הפסיכופתים סובלים מאישיות פסיכוטית- המיתוס נכון בחלקו. לעתים נדירות הפסיכופתים סובלים מאישיות פסיכוטית, אך לרוב הם מתנהגים בצורה מושכלת. הם מודעים למעשיהם ולכך שאינם מקובלים.