תרופות ממשפחת מעכבי מונואמין אוקסידז (בלעז – Monoamine oxidase inhibitors, MAO) הינן תרופות נוגדות דיכאון מהדור הישן אשר פועלות על פעילות אנזימים מסוג מונואמין אוקסידז. הן כיום בשימוש במצבים רפואיים ונפשיים שונים, אך כנראה פחות מאשר היו בעבר. הן בעיקר משמשות לטיפול בדיכאון, אך גם בהפרעות אחרות, ולרוב במקרים בהם תרופות נוגדות דיכאון אחרות אינן פועלות או מיטביות מסיבות שונות. 
מעכבי MAO נחשבות לתרופות חריפות וחזקות יותר בנוגע להשפעותיהן על המטופל וגופו. לרוב, תופעות הלוואי שלהן נחשבות חזקות יותר, והשימוש בהן כולל סכנות שונות ואף סכנת מוות במינון יתר. מסיבות אלו, השימוש הכללי בהן אינו כה נפוץ, ונהוג להימנע מהן באם אפשרי הדבר.
פעולתן של תרופות מסוג מעכבי MAO
תרופות אלו למעשה פועלות על משך שהייתם של שני נוירוטרנסמיטרים מהותיים במצבי דיכאון – סרוטונין ונוראדרנלין. המונואמין אוקסידז הינו למעשה אנזים המפרק את הנוירוטרנסמיטרים הקשורים באלו, ועל ידי עיכוב פעולתו ריכוזם במרווח הסינפסה נשאר גבוה לזמן רב יותר, דבר המאפשר להם להיספג באופן טוב יותר ולהשפיע על תחושות המטופל.
אופן פעולתן של תרופות מסוג זה אינו פחות יעיל מהתרופות החדשות יותר בשוק. ההבדל ביניהן נובע בעיקר מתופעות הלוואי והשפעותיהן על המטופל. מעכבי MAO נחשבים לבעלי תופעות לוואי חמורות יותר, ונטילתן דורש לעיתים שינוי דרסטי בהרגלי החיים של המטופל – למשל בנוגע להרגלי אכילה. כמו כן, הסכנות הנעוצות בשימוש, כגון מינון יתר או חריפות תופעות לוואי שונות, יכולות להיות ממשיות ביותר.
עם זאת, מעכבי MAO יעילים לשימוש במקרים בהם תרופות אחרות נוגדות דיכאון אינן מועילות. בשל אופן פעולתן, אשר שונה מהותית מ-SSRI למשל, ייתכן ובמקרים בהם נוגדי-דיכאון אחרים לא יראו סימני פעולה יעילים דווקא MAO יוכיחו עצמן בהצלחה. זאת על אף תופעות הלוואי והסיכונים הספציפיים לשימוש בתרופות אלו.
תופעות לוואי בשימוש תרופות מעכבות MAO
תרופות מעכבי MAO משפיעות בעיקר לאחר מספר שבועות, ועל כן השימוש בהן הינו לטווח מעט ארוך. עם זאת, אין להפסיק את השימוש בהן באופן פתאומי, זאת מחשש לתופעות גמילה שונות, לרבות הזיות, הפרעות שינה וסיוטי בלהות.
בשל אופיין של תרופות אלו, אין לשלבן עם מאכלים מסוימים כגון – נקניקים מסוגים מסוימים, גבינות, פירות ים ודגים, משקאות אלכוהוליים, שמרי בירה, שקדים, שוקולד, קפה, בננות ופירות מסוימים, ועוד. אכילת תרופות מסוגים אלו, ועוד רבים אחרים, יכולה להיות משמעותית גם עד כ-3 שבועות לאחר הפסקת השימוש בתרופות.
מעבר לכך, באינטראקציה בין-תרופתית יכולה להיות לתרופות אלו השפעה קטלנית עם נוגדי-דיכאון אחרים (למשל SSRI), וגם זאת עד לתקופה של כ-3 שבועות לאחר הפסקת נטילתן. כמו כן, ישנו מגוון רחב של תרופות אחרות עם השפעות בין-תרופתיות אשר יש להימנע מהן.
בין תופעות הלוואי הנפוצות של תרופות אלו ניתן לחוות סחרחורות, בחילה, עייפות וחולשה, טשטוש בראייה וכללי, רעדים בגוף, תחושת אי-נחת, כאבי ראש, רגישות לאור, הזעות, הפרעות שינה, הפרעות הקשורות בתאבון והמשקל, ועוד.
בשל אופיין, תופעות הלוואי והסכנות הכרוכות בשימוש אשר אינו נכון בתרופות אלו, אין להשתמש בהן ללא פיקוח רפואי ומרשם רופא או פסיכיאטר. תרופות אלו מחייבות תחילה בדיקה גופנית ונפשית, ולרוב אין הן בשימוש אם ישנה אפשרות להשתמש בתרופות בעלות גוון פחות חריף בתופעות הלוואי או הסכנות הכלליות.
בנוסף, תרופות אלו דורשות מעקב רופא, בדיקות תדירות ותשומת לב להשפעותיהן על המטופל הן מבחינה נפשית והן מבחינה גופנית. במקרים שונים של תופעות לוואי חריפות יש גם לפנות לטיפול רפואי באופן מידי, ולעדכן את הרופא על התרופה הספציפית הניטלת.
