נרקולפסיה היא הפרעת שינה נוירולוגית המאופיינת על ידי תחושת ישנוניות מוגזמת במהלך היום, הזיות מהפנטות ושיתוק שינה.
היא מתרחשת בזמנים שאינם מתאימים ויכולה לתקוף ללא אזהרה שוב ושוב ביום אחד. הפרעה זו עלולה לגרום לפגיעה בהתנהגויות חברתיות ולימודיות, וגורמת לעיתים קרובות לשנת לילה מקוטעת עם יקיצות קצרות תכופות, אך היא ניתנת לטיפול.
הנרקולפסיה היא תופעה שקשה לזהות אותה ולעיתים יכול להיות איחור של עשר שנים בין התפרצות התופעה לבין האבחנה. כ-50% מהמבוגרים הסובלים מנרקולפסיה מדווחים על התופעה בדיעבד ומאשרים שבמבט לאחור, הם סובלים ממנה כבר משנות העשרה שלהם. בתדירות נמוכה יותר, מופיעה התופעה אצל ילדים מתחת לגיל 10.
הגורמים לנרקולפסיה
נרקולפסיה היא התוצאה של מספר מומים גנטיים המשפיעים על גורמים ביולוגיים ספציפיים במוח, בשילוב עם לחצים סביבתיים. הגורמים הנפוצים ביותר לפרוץ התופעה הם התקפי צחוק או כעס. אדם הלוקה בנרקולפסיה יכול לקבל את המחלה כתוצאה מגנים שהוא מקבל מהורה אחד או משניהם. אם מקבל אדם רק גן אחד לנרקולפסיה, הוא צפוי לסבול מתסמינים קלים יותר, אך אם הוא מקבל שני גנים לנרקולפסיה, הוא צפוי לחוות תסמינים חמורים יותר.
אבחון
אבחון נרקולפסיה דורש מספר בדיקות. הרופא יבצע בדיקה גופנית ויבחן בצורה מעמיקה את ההיסטוריה הרפואית על מנת לשלול גורמים אחרים לתסמינים. בנוסף, קיימות מספר בדיקות מיוחדות, שניתן לבצען במרפאות המיועדות להפרעות שינה.
במעבדת השינה מבוצע האבחון לנרקולפסיה ללא ביצוע בפועל של שינויים בהרגלי היומיום. המטופל מקבל חדר שינה פרטי, אשר בסמוך אליו קיים איזור הניטור המרכזי, שבו הטכנאים מפקחים על המטופל בזמן השינה. הוא מחובר לציוד העשוי להיראות לא נוח, אך נרדם בקלות. שנת הלילה שלו מבוצעת תחת פיקוח והקלטה.
במשך מספר שבועות טרם האבחון בנרקולפסיה, יתבקש המטופל לנהל יומן שינה ולתעד את זמני ההירדמות וההתעוררות. הרופא יעבד ביחד עם המטופל תכנית הדרגתית על מנת למנוע שימוש בתרופות העשויות להשפיע על תוצאות בדיקת השינה.
תסמיני נרקולפסיה ושכיחות התופעה
אנשים עם נרקולפסיה עלולים להירדם בזמן אכילה, שיחה, או נהיגה, ולקבל את ההתקפים ללא אזהרה. אלה התסמינים העיקריים של נרקולפסיה:
- רגישות יתר.
- חוויות חלומיות מלאות חיים המתרחשות בזמן הרדמות או בזמן היקיצה.
- שיתוק שינה, המתרחש בתדירות גבוהה ביותר בזמן ההירדמות או היקיצה. האדם אינו מסוגל לזוז במשך מספר דקות.
- חוסר יכולת לנהל מערכות יחסים רגועות.
- בעיות בתפקוד המיני.
- קושי בשמירה על מקום עבודה קבוע.
- שיבושים בזיכרון.
- שיקול דעת מוטעה.
תסמין שכיח נוסף של נרקולפסיה הוא שיתוק. השרירים מתרפים ופתאום האדם ממש יכול לצנוח אל הקרקע. רוב האנשים הסובלים מהתופעה סובלים גם מהשמנת יתר.
ילדים הסובלים מבעיות נרקולפסיה יכולים להיות מושא ללעג מחבריהם במהלך מסיבות פיג'מות, טיולים או מחנאות, כשהם נתקפים בשיתוקים ("מבט קפוא") או בהירדמויות פתאומיות. לעיתים קרובות הם מאובחנים בטעות כסובלים מהפרעת קשב.
מבוגרים הלוקים בנרקולפסיה עשויים להיות מתויגים בטעות כעצלנים, חסרי קשב או חסרי יכולת באופן כללי. לעיתים קרובות, מואשמים אנשים הסובלים מנרקולפסיה כמשתמשים בסמים. לפחות 24% מהאנשים הלוקים בנרקולפסיה, מאבדים את מקום עבודתם כתוצאה מהמחלה.
טיפול תרופתי
ניתן לטפל בנרקולפסיה ביעילות בגישה משולבת של תרופות והקניית לוחות זמנים משמעתיים של שנת לילה רגילה, עד לקבלת תוצאות טובות. רופאים נוטים לרשום תרופות דוגמת אלטרול, המקלות את תסמיני הנרקולפסיה, כמו גם תרופות נוגדות דיכאון. התרופות עשויות לסייע במניעת התקפי הירדמות בזמן נהיגה, אכילה או שיחה. יחד עם זאת, ראוי לציין כי תופעות הלוואי של תרופת האלטרול הם כאבי ראש וגרימה לעלייה במשקל.
טיפול טבעי
הטיפול החשוב ביותר שאדם הסובל מנרקולפסיה צריך לקבל הוא שמירת המצב תחת שליטה, והקניית הרגלי שינה קבועים, לפחות 8 שעות בלילה. טיפול בצורת אימון רגשי יכול לעזור לו להקפיד לישון מספיק, ובכך להפחית את תסמיני התופעה בצורה משמעותית במהלך היום. הימנעות ממזונות עתירי סוכר מסייעים גם הם במניעת שינה בשעות היום. אנשים בכל הגילאים, הסובלים מנרקולפסיה, צריכים להימנע מאלכוהול וסמים.
החדשות הטובות הן שרוב האנשים הסובלים מנרקולפסיה מקבלים בסופו של דבר יכולת לשלוט על מצבם עד שהם יכולים לנהוג ללא חשש, להחזיק במשרה קבועה, להקים משפחה וליהנות מפעילויות חברה ופנאי.
