כשאדם חווה עוררות מינית ופנטזיות, דחפים או התנהגויות שחוזרות על עצמן באינטנסיביות, ונמשכות חצי שנה לפחות, תוך שהן מובילות למצוקה משמעותית והפרעה בתחומי תפקוד בחיים, הוא סובל מפראפיליה.
העוררות המינית הקשורה להיבטי הפרעה זו מתרחשת בקרב גברים בלבד, ועשויה להיות מופעלת סביב אובייקט מסוים (ילדים, חיות, תחתונים) או מעשה מסוים (גרימת כאב, חשיפה עצמית). העיסוק באובייקט או בהתנהגות יכול להתפתח עד כדי תלות, כשהחתירה היא לקראת ההגעה המיוחלת לסיפוק המיני.
אבל החברה של היום נרתעת מחריגות
הפאראפיליה כוללת התנהגויות מיניות אשר החברה בדרך כלל לא תקבל אותם ותראה בהם חריגה מחוקי החברה. הסוג הנפוץ ביותר של פראפיליה הוא פדופיליה (פעילות מינית עם ילד בדרך כלל קטן מ- 13 שנים), אך קיימים סוגים אחרים הכוללים:
- אקסהיביציוניזם (חשיפה של איברי מין לזרים).
- מציצנות (צפייה בפעולה פרטית של קרבנות מודעים).
- פרוטאוריזם (נגיעה או שיפשפוף כנגד אדם אחר).
- פטישיזם (שימוש בחפצים דוממים).
- מזוכיזם מיני (אילוץ להשפלה וסבל).
- סדיזם מיני (גרימת השפלה או סבל).
חלק מהתנהגויות אלה אינן חוקיות ועלולות לסבך את הסובל מהן בפלילים. לכן חשוב לקבל טיפול במידה וההפרעה מזיקה לאדם עצמו או לסביבתו.
סטייה מינית או העדפה לגיטימית? מהם הגורמים לפראפיליה?
לא ברור מה גורם להתפתחות פאראפיליה. פסיכואנליטיקאים משערים כי אדם עם פארפיליה חוזר על הרגל מיני שהתרחש בשלב מוקדם יותר בחיים. חוקרי התנהגות מראים כי פארפיליה היא התניה, כאשר אובייקטים לא מיניים יכולים להיות מגרים מבחינה מינית אם הם קשורים שוב ושוב עם פעילות מינית מענגת.
במקרים מסוימים, נראה שהסובל מההפרעה פיתח אותה בעקבות הפרעות נפשיות אחרות, ובמיוחד אם חווה בעיות בפיתוח קשרים עם אנשים אחרים, במיוחד במפגשים אינטימיים.
מודלים ללמידה התנהגותית מראים כי ילד אשר היה קרבן להתנהגויות מיניות בלתי הולמות, או שהשקיף על התנהגויות כאלו, לומד לחקות אותן. מודלים של פיצוי מראים כי אנשים אלה הם משוללי מגעים מיניים חברתיים נורמליים ולכן מחפשים סיפוק באמצעים מקובלים פחות מבחינה חברתית.
מודלים פיזיולוגיים מתמקדים בקשרים שבין ההורמונים, ההתנהגות ומערכת העצבים המרכזית לבין עניין מיוחד בתפקיד התוקפני של הורמוני המין הגבריים.
תסמינים ומאפיינים של פראפיליה
אדם עם ההפרעה מפתח תלות בגורם הגירוי, והתנהגותו המינית בדרך כלל מוקצנת ביותר. עוצמת המשיכה יכולה להיות כה מהותית עד שהיא מובילה אותו למצוקה משמעותית.
התסמינים משתנים מאדם לאדם אך המשותף להם הוא שהם מונעים מהאדם עם ההפרעה לנהל חיים שגרתיים או ליהנות מפעילות מינית קונבנציונאלית. ההפרעה עלולה להתפתח לחרדה או דיכאון תגובתי בעקבות חוסר היכולת לבטא את הצרכים המיניים הייחודיים, עד שמתפתח מחזור פעילות של התמכרות.
פראפיליה: גישות הטיפול
הטיפול להפרעות בתפקוד המיני מבוסס על גישות סטנדרטיות כגון פסיכואנליזה קלסית, היפנוזה, וטכניקות טיפול התנהגותי. לאחרונה התחילו פסיכיאטרים להשתמש גם בקבוצת תרופות המיועדות לטיפול בהפרעות בתפקוד המיני, ונקראות antiandrogenss. מטרת הטיפול היא להפחית את החשק המיני אצל גברים ולהפחית את תדירות הדימוי המנטלי של הסצנות המעוררות.
תרופות אלו מאפשרות לאדם להתרכז בדברים אחרים ולשמש כהסחת דעת מהדחפים המניעים אותו. השילוב של הטיפול התרופתי וההתנהגותי עשוי להיות מועיל לאנשים רבים.
גם הורמונים כגון מדרוקסיפרוגסטרון אצטט מפחיתים את רמות הטסטוסטרון במחזור ובכך מפחיתים את החשק המיני והתוקפנות. אך תרופות פסיכיאטריות משפיעות על התפקוד המיני ועלולות להיות כרוכות בתופעות לוואי כגון לירידה בתדירות הזקפה, פנטזיות מיניות, אוננות ויחסי מין. ההורמונים משמשים בדרך כלל בד בבד עם טיפולים התנהגותיים וקוגניטיביים.
מחקרים מראים כי מודלים התנהגותיים-קוגניטיביים יעילים בטיפול. כך, למשל, השימוש בגירויים שליליים מפחית או מונע את ההתנהגות המינית. המטרה היא לשייך את ההתנהגות הסוטה עם גירוי שלילי (למשל ריח רע).
קיימות גם גישות המנסות לשלב מודלים חיוביים המתמקדים באימון הכישורים החברתיים והתנהגויות חלופיות. טיפולים קוגניטיביים אלה דורשים אמפתיה, וארגון מחדש של עיוותי החשיבה.
