פוביה היא הפרעת חרדה המתבטאת בהתקפים חוזרים ונישנים. פוביה מוגדרת לעיתים, כשהתקף החרדה ממושך וקשה, כמחלת נפש. הלוקה בפוביה כלל לא מודע להפרעה. המצב מוגדר כקריטי כשהפחד והחששות משתלטים על חייו של הלוקה ופוגעים בשגרת היום שלו. הסיבה להפרעה לא ברורה עדיין, אולם יש הסבורים שהיא גנטית או השלכה של פוסט טראומה.
שלושה סוגים של פוביה
- פוביה חברתית ( כולל פחד לנאום או לדבר בפני ציבור,פגישת אנשים חדשים, או סיטואציות חברתיות אחרות).
- אגרופוביה – פחד משטחים פתוחים או מלהיות בחוץ.
- פוביות ספציפיות – פחד מסיטואציות מסוימות( לדוגמא, אנשים השואפים לפרפקציוניזם וחוששים מכישלון) או מידיעות מסויימות.
באופן כללי, אנשים עם פוביות שומרים את זה בדרך כלל לעצמם וממעטים לדווח על כך וזאת ככול הנראה בגלל שהרבה אנשים הסובלים מפוביה מוצאים דרכים להמנע מאותן סיטואציות הגורמות להם לאותן פוביה. לכן קשה להעריך מבחינה סטטיסטית אמיתית כמה חולי פוביות קיימים בארצות הברית,אולם המינימום הוא בערך 6 מיליון אנשים בעלי פוביות שונות.
מספר עובדות ונתונים כלליים
הגיל הממוצע שבו מופיע פוביה מסויימת הוא גיל עשר.בארצות הפוביה מופיעה ב 28 אנשים מתוך 100 ובמדינות המערביות הפוביה פוגעת ב- 7-13 אחוז מהאוכולוסיה. מקרי הפוביות בקרב נשים היא פי 2 לעומת מקרי הפוביות בקרב גברים.
הפוביות היותר שכיחות הן פחד קהל, המצריך דיבור בפני קהל או מצבים חברתיים (פוביה חברתית או הפרעה חרדתית חברתית) פוביה משטחים פתוחים ( אגרופוביה), פוביה ממקומות סגורים ( קלסטרו-פוביה) אירופוביה ( פחד מטיסות), פחד מבעלי חיים (זואופוביה), פחד מהתחייבויות, פחד מעכבישים(ארכנופוביה), פחד מנחשים (אופידיופוביה) ופחד מביקור ברופאי שיניים (דנטופוביה).
השפעות הפוביה
אם הפוביה לא מטופלת כמו שצריך ובזמן, היא יכולה להגיע למצב שחיי המטופל מושפעים באופן רציני. לדוגמא פחד מטיסות יכול להוביל לחוסר יכולת של האדם לטייל או לנסוע למקומות חיונים עבורו להם הוא צריך להגיע לטובת עבודה ועסקים או ביקור קרובים או היפוכנדריה. לאדם בעל פוביה יש תקופות פחות טובות שבהם הפוביה היא מורגשת יותר ואקוטית יותר ויחד עם זאת יש תקופות שבהם הפוביה תיהיה פחותה יותר ויתכן שיפור במצב, אולם באופן כללי היא לא יכולה להעלם לחלוטין ככה סתם ללא טיפול ספציפי לסובלים. עובדה מעניינת נוספת היא שאלכוהוליסטים סובלים מפוביה פי 10 יותר מאשר אלו שלא נוטים ליפול לטיפה המרה.
גורמי סיכון
למרות שאין עדין גורם אטיאולוגי יחיד ומדויק הגורם לפוביה, ישנה נטייה לחשוב בקרב המומחים שפוביות רצות במשפחות ולכן ככול הנראה עוברות באופן גנטי. יתכן והן מושפעות על ידי תרבות וחינוך של ההורים ועלול להיות מוצתות על ידי ארועים שונים בקרב אותם אנשים. אנשים שלהם קרובי משפחה בעלי פוביות יש סיכוי גבוה פי שלוש להגיע למצב דומה מאשר אלו שאין בחברת משפחתם אנשים הסובלים מפוביות שונות.
תסמינים של פוביה
תסמיני הפוביה לעיתים קרובות מערבים מצבים של התקפי פאניקה ומערבים תחושה של אימה או פחד, למרות ההכרה שאותם הרגשות הם מוגברות ביחס לכול פחד אמיתי. כלומר אדם רגיל לא ירגיש את אותה עוצמת הפחד או האימה שמרגיש אדם בעל פוביות. הסימנים הפיזיים יכולים לכלול רעידות , הזעה מרובה, ירידה בכושר הריכוז והזכירון, קושי לחשוב בצלילות, בחילות, קצת לב מהיר, קושי בנשימה ותחושה עזה לצאת מהסיטואציה של גרימת הפחד.
אבחון פוביה
האבחנה למצב המתואר נעשה אצל רופאי המשפחה, פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. טיפול פסיכולוגי בשילוב של פסיכותרפיה יחד עם תרופות הם הדגשים העיקריים בטיפול במקרים הללו. בחלק מהטיפול הפסיכותרפי החולים נחשפים בשלבים לאותו מצב שגורם להם לפוביה ולו מדים להתמודד איתו בדרכים שונות. הסיטואציות הללו יכולות להיות אמיתיות או בצורת סימולציה על גבי מחשב. הבחירה הראשונה מבין קבוצות התרופות תהיה ה-SSRI. התרופות הללו ישולבו עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי.