זוגות רבים, שאינם מצליחים להרות 
בצורה טבעית או באמצעות הפריה, מבקשים לאמץ ילד וליצור לעצמם משפחה. השירות למען הילד של משרד הרווחה מלווה את המשפחה המאמצת ומעניק לה ייעוץ והדרכה, במיוחד בשנים הראשונות.
אך זה לא פותר את ההורים, האחים ואף בני המשפחה הנרחבת מדילמות רגשיות שונות המלוות את גידולו, כשבכל גיל מתמודדת המשפחה המאמצת במישורים אחרים. כמובן גם שכל אחד מבני המשפחה עובר התמודדויות אחרות, אך האפשרות לתקשורת פתוחה וכנה בנושא יכולה להקל את הבדידות וליצור תהליך משפחתי בונה.
התהליך העובר על הילד המאומץ
ילד שמאומץ כתינוק אינו חש בהכרח חריג, ואם הוריו המאמצים מקבלים אותו כבנם, ללא חרדות או הסתייגויות, גם התינוק מקבל את הוריו המאמצים באופן טבעי. כשהילד מאומץ כפעוט, לאחר שעבר הליך היקשרות להוריו הביולוגיים או שגדל אצל משפחה מאמצת זמנית, המעבר עלול להיות טראומטי עבורו ולהתבטא באי נוחות גופנית, בבכי, בסירוב לאכול ועוד.
כמובן שהדבר מקשה גם על המשפחה המאמצת, אשר עלולה לחוש עצמה כמי שנכשלה במשימתה ושאינה זוכה לאהבת הילד למרות רצונה העז בכך. יחד עם זאת, המצב צפוי להשתפר עם הזמן, כשהילד ייקשר למשפחה החדשה.
הבעיות עלולות לצוץ מחדש בגיל בית הספר (או להופיע- אם לא הופיעו קודם לכן), כאשר הילד מבין קוגנטיבית את משמעות היותו מאומץ וחווה בעקבות זאת תחושות של דחייה ונטישה. אז הוא עלול להראות קשיים לימודיים, חברתיים ורגשיים המתבטאים בהתפרצויות זעם, נטייה להיעלב, חוסר ריכוז ועוד. קשיים אחרים צצים לעתים בגיל ההתבגרות, השלב בו עסוק הילד בגיבוש זהות, אך מתקשה במשימה התפתחותית זו על רקע עברו המשפחתי.
אחים מאמצים
כשלילד המאומץ יש אחים ואחיות, צריך לזכור שגם הם עוברים תהליך לא פשוט של קבלת אח חדש לתוך חייהם. אם הם עצמם בגיל בית הספר, הם ודאי יקבלו על כך תגובות לא תמיד חיוביות מהסביבה ויצטרכו להסביר זאת לחבריהם. לכן כדאי לשתף אותם בכל התהליך, לאפשר להם לבטא תחושות מורכבות כלפי האח החדש ולהבהיר להם שהאח אינו גוזל מאהבת ההורים כלפיהם.
הורים חסינים
הורים מאמצים נאלצים להתמודד עם כל הקשיים של הורים רגילים ועוד. הם עצמם צריכים לעבד את האובדן של הפנטזיה על הורות ביולוגית על מנת שיוכלו לקבל את עובדת היותם הורים מאמצים. אם הם עדיין חווים תסכול על שלא הולידו ילד בעצמם, תחושה זו תעבור אל הילד המאומץ- גם אם לא יאמרו מלה, ההכרה הזו עוברת דרך מסרים לא- מודעים שהילד קולט.
ילד שחווה חווית נטישה זקוק שוב ושוב להוכחות להיותם של ההורים המאמצים אובייקטים קבועים וחסינים בחייו, שניתן לתת בהם אמון. ילד מאומץ עלול לחוש פגיע מאוד כאשר ההורים נוסעים לחופשה קצרה ואפילו עוזבים אותו עם מטפלת לערב אחד. הוא עלול להראות תוקפנות כלפי ההורים, רק על מנת שיוכיחו לו שהם חסינים ושורדים את התוקפנות שלו. ובאמת, המשימה המרכזית של ההורים המאמצים היא פשוט "להיות שם" עבור הילד: לספוג את הכעס, החרדות והעצב שלו, הנובעים מהחוויה המוקדמת, לצד השמחה והאושר על המשפחה החדשה.
אחת הדילמות איתם מתמודדים הורים מאמצים היא "מתי ואיך לספר". כאשר האימוץ הופך לדבר שצריך לספר עליו הוא מקבל אוטומטית מעמד של סוד, וסוד הוא דבר שמכביד- הן על ההורים והן על הילד. לפיכך מומלץ להתחיל לספר לילד על אימוצו כבר בינקות, כחלק מהשיח היומיומי, על מנת שיתרגל לסיפור חייו ויפנים אותו כחלק מזהותו ולא כאירוע טראומטי או מביך בעברו.
