הסיפור של נרקסיזם חוזר עוד לכתבים היוונים והרומאים העתיקים. מסופר על נרקיסוס, נער צעיר אשר ראה את דמותו שלו משתקפת על פני אגם, התאהב במראהו הצעיר והיפה, וכאשר הושיט יד לגעת בה נפל אל תוך מי האגם וטבע. בזכות סיפור משל זה כונתה הפרעה אישיותיות זו בשם נרקסיזם.
הפרעת אישיות נרקסיסטית מתייחסת לסיטואציה נפשית בה האדם מגלה אהבה קיצונית וחסרת פרופורציות כלפי עצמו. בין אם מדובר במראה חיצוני, תווי אישיות, יכולת אישית או כישורים – נרקיסיסט מתייחס לעצמו כחסר פגם, מושלם, מושא להערצה. פעמים רבות זאת על חשבון הסובבים אותו והחברה, אשר אמורים להעריצו, מקנאים בו, אינם מבינים אותו, או רוצים להרע לו.
כאשר קיים סדק בתפיסה הנרקסיסטית של האדם, למשל, כשהסביבה מאיימת עליו והוא סובל מבושה והשפלה תדירים, הוא עשוי לפתח הפרעת התמכרות. לעתים ההתמכרות יכולה לבוא גם מהכיוון השני, מתפיסת עליונות בלתי מובסת, אשר הצדדים המסוכנים של ההתמכרות אינם תקפים לגבי המשתמש הנרקסיסטי. בשני המצבים, חלה סכנה ממשית למטופל, אשר אינו מסוגל או יכול לראות את הסיכונים הממשיים בהתנהגותו.
העיוורון לסכנה בעמדה הנרקסיסטית
בכל מצב של התמכרות, נרקסיסטי או לא, ישנן סכנות נפשיות ופיזיות כאחד. החומרים אשר בהם משתמשים אדם מכור משפיעים על הגוף באופן שלילי, הם פוגעים בשיקול הדעת ובתפקוד התקין של הגוף. עם הזמן, המשתמש גם נוטה להגביר את המינון, ובכך להכניס לגופו עוד ועוד חומרים מסוכנים עד לכדי מצבים של נזק בלתי הפיך, או אפילו מקרי מוות במצבי קיצון.
בהפרעת אישיות נרקסיסטית ניתן לזהות שתי עמדות הקשורות זו בזו: תחושת עליונות ואף חסינות לסכנות, או לחליפין תחושת פגיעות ורגישות עצומה הנובעות מתוך הצורך לשמור על היצור המושלם שהוא העצמי. בשני המצבים, כאשר האדם הנרקסיסטי בוחר בנטילת חומרים ממכרים כגון אלכוהול, סמים, או עישון או כדורים.
הוא אינו מודע לסיכונים הכרוכים בשימוש זה מאחר והוא מעל להם. במילים אחרות, ההתמכרות קשורה לרוב בתחושת העליונות או כתגובה הגנתית מפני סיכונים אחרים.
בשתי העמדות הללו, המטופל הינו עיוור לשימוש עצמו כסכנה לו. גם אם הוא מעיד על הבנה של הסיכונים הכרוכים, בפועל הוא אינו לוקח זאת בחשבון בעת השימוש וההתנהגות ההתמכרותית. עבורו, סיכונים אלו הם משניים, חסרי חשיבות, והסיבה אשר לשמה הוא בוחר בשימוש הינה מהותית וקונקרטית הרבה יותר.
טיפול בהפרעת אישיות נרקסיסטית עם התמכרות
בשלב הראשון גישת הטיפול זהה לכל גישה אחרת של טיפול בהתמכרות: יש לנקות את הגוף מהחומרים והשפעתם טרם ניתן יהא להתחיל בטיפול הפסיכולוגי-נפשי. במצבים פחות קשים, ניתן להתחיל בטיפול גם ללא שלב הגמילה הפיזית, אך זאת בהינתן מטופל בעל שיקול דעת בסיסי ויכולת להתמיד בטיפול ולהפנים את השלכותיו.
בהפרעת אישיות נרקסיסטית, בתצורתה הקלסית, המטופל אינו מגיע לטיפול מאחר ויש לו בעיה. מבחינתו, הבעיה היא בסביבה ואי תאימותה אליו. על כן, הדרך הטיפולית עוברת פעמים רבות דרך שלב ראשוני אשר בו המטפל נכלל באותה סביבה אשר איננה מבינה, איננה מתאימה אל הבנת המטופל.
שלב זה הינו ארוך וקשה, אך הכרחי על מנת לבסס את המצע הטיפולי הקונקרטי בו המטופל נפתח אל אפשרות אחרת בה תפיסת היחס של המטופל משתנה, גם אם במעטי מעט.
טיפול המתמקד בהבנת תפיסת העולם של הנרקיסיסט
אומנם הפרעת האישיות הנרקסיסטית נראית כבעיה בפני עצמה, חשוב להבין כי פעמים רבות מבחינת המטופל זו איננה בעיה כי אם פתרון. במילים אחרות, זוהי דרך לעבוד עם דבר מה גדול וערטילאי יותר אשר אינו ניתן להתמודדות בדרך אחרת.
הנרקסיזם מקושר באופן הדוק לתפיסת העצמי, אותו מרכיב נפשי המאפשר לאדם לבדל עצמו ולייחס לעצמו תכונות ויכולות שונות. לכן, גם הפרעת התמכרות מקושרת במקרים רבים לצורך להגן על אותו עצמי מפני בעיה אחרת גדולה יותר. טיפול הפסיכולוגי בהקשר זה אינו מתמקד בהפרעת אישיות במובן הפסיכיאטרי-תרופתי, גם אם זה ילווה ויתמוך בטיפול הנפשי.
הטיפול יהיה ממוקד מטופל, והאופן הייחודי אשר בו הוא מביא את עצמו אל חדר הטיפולים, הדרך האישית בה הוא מתמודד באופן נרקסיסטי, כפתרון לבעיה עמוקה ומורכבת אחרת.
