מצב זה נקרא דיכאון עמיד לטיפול או דיכאון עיקש. אמנם קיים ויכוח על ההגדרה המדויקת, שכן חלק מהרופאים סבורים כי גם דיכאון זה, הנכשל בהשגת הפוגה עם טיפולים נפשיים או תרופות נוגדות דיכאון, ניתן לטיפול בסופו של דבר עם שילובים נכונים של גישות, תרופות, מינונים, וסוגי טיפולים נפשיים.
הגורמים לדיכאון עמיד
אנשים מפתחים דיכאון עמיד לטיפול מסיבות רבות. חלקם נאבקים עם דיכאון חמור, שהוא קשה לטיפול. הפרעות מחלות רפואיות ופסיכולוגיות נלוות, כגון שימוש בסמים, צריכת אלכוהול מוגברת, מחלות לב או הפרעות אכילה, מסבכות את התגובה לטיפול. גם לחץ נפשי חמור משפיע על השיפור.
מגוון נרחב של מחקרים גנטיים, כולל בדיקות הדמיה ובדיקות אלקטרוניות חקרו את הגורמים לדיכאון עמיד לטיפול, והמדענים יודעים לקבוע דבר אחד בוודאות: דיכאון עמיד אינו תוצאה של מערכת עצבית או לקוי באזור אחד במוח.
מחקר ראשוני מצביע על כך שאנשים הסובלים מדיכאון עשויים לסבול מלקויים באזורים הקדמיים של המוח, המשפיעים על תפקוד סרוטונין. בנוסף, לקוי באזור מתחת לקליפת המוח לאורח קו האמצע שלו, משמעותי להשפעה על שיפור דיכאון.
כשמטופל חווה עצב, הוא מתחבר לאזורים אחרים המעורבים במצב רוח, מוטיבציה ושינה. כאשר תרופות נוגדות דיכאון פועלות ביעילות, תחום זה פחות פעיל. מספר מדענים משערים כי דיכאון עמיד לא ישתפר, אך לא קיימות די ראיות על מנת לקבוע תיאוריה עקבית או מאוחדת.
בעיה בבלוטת התריס עלולה לחקות דיכאון. אנשים עם הפרעה דו קוטבית נראים עמידים לטיפול בדיכאון, או שהם סובלים מדיכאון בדרגה נמוכה לטווח הארוך הנקרא דיסתימיה. אם הטיפול אינו עובד, חיוני להעריך מחדש את האבחנה.
אפשרויות טיפול בדיכאון עמיד
קיימת מחלוקת לגבי מספר ניסויי התרופות אותם יש לנסות על המטופל לפני שעוברים להתערבויות פולשניות יותר. בעוד שרופאים קובעים כי הטיפול צריך להתבצע על בסיס אישי, חשוב להעניק למטופל מנה מספקת של תרופות לכמות מספקת של זמן.
לתרופות נוגדות דיכאון קיימים טווחי מינונים טיפוליים שונים, ואלו משתנים אף בהתאם לגורמים אישיים, כגון גיל. משך נאות של טיפול הוא בדרך כלל חודש וחצי. אם מופיע שיפור חלקי, הרופאים עשויים להמליץ למטופל להמשיך עם התרופות למשך שלושה חודשים נוספים.
מסיבה זו חשוב במיוחד לקחת את התרופות כפי שנקבע על ידי הרופא. מטופלים רבים מפסיקים את התרופות לאחר שבוע כשאינם רואים שיפור בתסמינים. אך שבוע אינו מספיק על מנת לראות שיפור. דילוג או שינוי עצמי של המינונים עשויים להפחית את יכולות התרופות ולגרום לטיפול להיראות כאילו התרופה אינה מתאימה. בנוסף, חיוני להקפיד על הרגלי חיים בריאים כגון פעילות גופנית, שינה מתמדת ומיומנויות התמודדות עם מתחים. פעילות גופנית משפרת את מצב הרוח, ומתח וחוסר שינה מחריפים דיכאון.
אם תרופה נוגדת דיכאון אחת באמת אינה עובדת, הרופא רושם תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת תרופות שונה, או שהם רושמים ליתיום או תרופות אנטי פסיכוטיות טיפוסיות על מנת להגביר את האפקטיביות של התרופות נוגדות הדיכאון. אם תרופות ופסיכותרפיה אינם מובילים לשיפור המצב, קיימות אפשרויות שונות:
טיפול בנזעי חשמל (ECT)
טיפול בנזעי חשמל כולל הצבת אלקטרודות על קרקפת המטופל, השולחות זרמים פרטניים הגורמים להתקף קצר במוח. בשנת 1950, גישת טיפול זו זכתה למוניטין שלילי היות ובוצעה ללא הרדמה ועם מתח גבוה. אך כיום הטיפול שונה לחלוטין.
הטיפול מחייב הסכמה מודעת של המטופל והוא מבוצע בהרדמה כללית כשהמתח מבוקר בקפידה. תופעות לוואי מטרידות שונות כרוכות בטיפול, ואלו כוללות אובדן זיכרון וכאבי ראש, אך בהשוואה לתרופות ולפסיכותרפיה, הוא עובד מהר יותר ויש לו סיכוי גבוה יותר להצלחה. בנוסף, נתונים מדעיים מראים כי ככל שההתערבות פולשנית יותר, כך הטיפול יעיל יותר.
גירוי עצב התועה (VNS)
בשנת 2005, ה-FDA אישר טיפול גירוי עצב התועה (VNS) לטיפול בדיכאון עמיד. המכשיר מושתל בניתוח על העצב התועה בצד שמאל של הצוואר ומספק דחפים חשמליים קלים. ניתן לחשוב על המכשיר כעל קוצב לב, השולח דחפים בקצב של שלושים שניות לעצב התועה, אחת לחמש דקות.
במשך למעלה מעשור, טיפול זה שימש לחולי אפילפסיה. מדענים החלו ללמוד כיצד הטיפול מתאים לדיכאון עמיד כשהבחינו כי מצב הרוח של חלק מחולי האפילפסיה השתפר. טיפול זה מסייע באופן משמעותי לאנשים מסוימים, אך לא לאחרים, והוא אינו נמצא בשורה אחת עם טיפולים חשמליים או טיפולי גירוי.
גירוי מגנטי (TMS)
גירוי מגנטי זהו טיפול שאינו דורש הרדמה. הוא יוצר שדה מגנטי המייצר זרם חשמלי באזור מסוים של המוח, ומשמש בדרך כלל לדיכאון קל עד מתון. ה-FDA אישר את מכשירי הטיפול וניתן להשתמש בשיטה זו לאחר שטיפולים תרופתיים עם נוגדי דיכאון נכשלו.
מציאת הטיפול המדויק המשפר את הדיכאון עשויה להיות תהליך מתסכל המוביל לתחושת חוסר תקווה. אך בעוד שזה עשוי לקחת יותר זמן ומאמץ, ביחד עם הרופא, ניתן למצוא טיפול מתאים באופן אישי, כך שחשוב לשמור על אופטימיות. היכולת לשמור על גישה חיובית חיונית לקבלת הטיפול הנכון.