בגיל ההתבגרות כל נער ונערה מתמודדים עם סיטואציות חברתיות ואישיות קשות ומטלטלות. אין ספק כי מדובר בגיל אשר בו המתח הנפשי, הלחץ החברתי, וכן הדרישות הגדולות מצד בית הספר או המשפחה הופכים להיות מהותיים ומורכבים ביותר.
פתאום מופיעות דרישות הקשורות לנטילת אחריות אישית, התמודדות עם קשיים אישיים מורכבים, ורגשות עמוקים ועזים כגון אהבה, הפורחים במלוא הדרם. ההתמודדות עם סיטואציות אלו הופכת להיות קשה מנשוא עבור מתבגרים, ואז אנו מזהים שינויים חדים במצב הרוח – ממצבי שמחה ואושר לעצב תהומי, או מפזיזות ותזזיתיות לרגעי כובד ותקיעות.
ביטויי הפרעות מצב רוח במתבגרים
מתבגרים עשויים לשקוע במצב רוח מסוים – דיכאון או עצב עמוק לאורך זמן, ומצד שני להפגין שמחה ואושר מוגזמים ובלתי מוסברים.
תחושות אלו עשויות לשתק ולהפריע לתפקוד התקין של המתבגר. לעתים מדובר בשלב חולף של גיל ההתבגרות, אך כשההתנהגויות חמורות, המתבגר מאובחן עם הפרעות מצב רוח.
ההבדל בין הפרעות מצב רוח לבין הפרעות אישיות חמורות
בעוד אנו רגילים לדבר על הפרעות אישיות חמורות, כגון מצבי דיכאון קליני, הפרעות מצב רוח הינן גרסאות חמורות פחות אך דומות. בסיטואציה של מצב רוח ירוד, הנער יחוש בדכדוך, כובד, חוסר תקווה, עייפות, בעיות שינה או ערות, הערכה עצמית ירודה, וקושי בריכוז.
אך אין מדובר בשלב זה במצב של דיכאון. במצב רוח ירוד, למשל, סביר להניח כי פחות ניתקל בניסיונות התאבדות המאפיינים הפרעות חמורות יותר. התחושה תהיה מצב רוח שלילי, וייתכן כי לעיתים אף מצב רוח זה יופרע על ידי שמחה רגעית או יופיע לפרקים.
טיפול בהפרעות מצב רוח אצל מתבגרים
טיפול פסיכיאטרי דוגל בשיטת טיפול תרופתי של נוגדי דיכאון המשפיעים לחיוב במצבים מסוימים. עם זאת, הטיפול במצבים אלו הינו ארוך טווח, ולרוב התרופות עצמן מקלות אך אינן פותרות את הבעיה לצמיתות. מסיבה זו, וכן בשל תופעות הלוואי של התרופות, נוהגים להחליף אותן מדי פעם.
גישות הטיפול הקוגנטיביות-התנהגותיות שמות את הדגש הטיפולי בהתמודדות עם המצב הנפשי המורכב והתמורות החלות בו. כחלק מהטיפול, המטופל חווה תהליך של ראורגניזציה מחשבתית, מפתח מיומנויות התמודדות עם תחושותיו, ולומד לבחון את החיים מנקודות מבט שונות.
טיפול קבוצתי – מציב במרכז את המגעים החברתיים של המטופל עם חברי הקבוצה האחרים, ומשפר דימוי עצמי נמוך.
טיפולים דינמיים ופסיכותרפיים – נוטים לשלב טיפול תרופתי לצד טיפול נפשי המתעמק בממד הרגשי של חווית המטופל. כאן מוצב דגש מהותי על עולם הנפש הפנימי והייחודי של המטופל כמרחב אישי, יחידני, אשר יש להעמיק בו אל המורכבות והבעייתיות הספציפית עמה מגיע המטופל.
גישה הפסיכולוגית והפסיכואנליטית – מוצב דגש מעמיק יותר על המורכבות הנפשית של המטופל וצלילה אל תפיסתו הייחודית והתסמינים היוצרים סוג של פתרון בעייתי לבעיה נפשית עמוקה יותר. בגישה זו חשוב להבין כי מדובר בתופעות אשר עלולות להתפתח ולהחמיר ללא טיפול עד לכדי מצבים קליניים קשים של דיכאון, למשל.
