הפרעת אישיות אנטי סוציאלית

הפרעת אישיות אנטי סוציאלית היא הפרעת אישיות הבאה לידי ביטוי בדפוסי התנהגות המתאפיינים בהפרת זכויות הזולת, מחסור במוסריות וביכולת לחוש אמפתיה, תוקפנות ואימפולסיביות. הפרעה זו נקראת לעתים גם בשמות נוספים כמו למשל הפרעת אישיות דיסוציאלית, סוציופתיה ופסיכופתיה. המאפיין הבולט ביותר של הפרעה זו הוא חוסר קבלה של נורמות חברתיות מקובלות.

בבנים ההפרעה מתפתחת מוקדם יותר מאשר בבנות ובכל מקרה מופיעה לפני גיל חמש עשרה. ההיארעות של ההפרעה באוכלוסייה הכללית עומדת על שלושה אחוז בגברים ואחוז אחד בלבד בנשים. במחקרים שבחנו את היארעות ההפרעה בבתי הכלא, נמצא כי מדובר על היארעות של שבעים וחמישה אחוז בממוצע.

מה הם הגורמים להפרעת אישיות אנטי סוציאלית?

נכון לכתיבת שורות אלה טרם הצליחו החוקרים בתחום לבודד גורם אחד ויחיד שיכול להוביל להתפתחות ההפרעה. עם זאת, ידועים כמה גורמי סיכון הנחלקים לשתי קבוצות מרכזיות להלן:

• גורמים פסיכו סוציאליים – גדילה בסביבה ענייה שבה קיימת שכיחות גבוהה של פשע, מזג קשה בילדות, דחייה הורית, מודל חיקוי עברייני, סטטוס סוציו אקונומי נמוך ועוד.
• גורמים ביולוגיים – קשיי קשב וריכוז ותפקוד לקוי של מערכת העצבים, המובילים לצורך מוגבר ומוגזם בחיפוש אחרי ריגושים. כמו כן, נראה כי מדובר על הפרעה בעלת מרכיבים גנטיים מסוימים שכן ההפרעה שכיחה יותר בקרב בני משפחה של אדם הסובל מההפרעה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית (פי 5 ליתר דיוק).

מה הם התסמינים של הפרעת אישיות אנטי סוציאלית?

אנשים שסובלים מהפרעת אישיות אנטי סוציאלית בדרך כלל נראים נורמטיביים לגמרי ובמקרים רבים מאוד מדובר אף באנשים שובי לב בהתרשמות ראשונית. עם זאת, כאשר חוקרים את ההיסטוריה שלהם, מתגלים אירועים רבים מאוד המעידים על תפקוד חברתי לקוי.

בין היתר מדובר על שימוש באלכוהול ובסמים, עבירות על החוק, בריחות מהבית, מריבות מרובות, גניבות, שקרים ועוד. בנוסף לכך, שכיחים מאוד בקרב האנשים הלוקים בהפרעת אישיות אנטי סוציאלית נהיגה בזמן שיכרות, ניצול בן הזוג או הילדים, הפקרות מינית ועוד.

כאשר רופא מראיין אדם הסובל מהפרעת אישיות אנטי סוציאלית, ישנו סיכוי לא רע שהמרואיין יהיה אמין ורגוע למראית עין. עם זאת, מתחת לפני השטח ישנם עצבנות, מתח, זעם ואלימות. לא אחת ישנו צורך לעמת את המרואיין עם השקרים שהוא מספר במטרה לדלות ממנו מידע נכון.

בדרך כלל, הלוקים בהפרעת אישיות אנטי סוציאלית לא סובלים מהפרעות בתפיסת המציאות אך רבים מהם סובלים מחוסר ביטחון שלא תואם את מצבם, מחרדה ומדיכאון.

כיצד מאבחנים הפרעת אישיות אנטי סוציאלית?

האבחון מתבסס על מספר קריטריונים ומשתנה בהתאם לספר שעליו מסתמך הפסיכיאטר האחראי על תהליך האבחון. לפי המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי להפרעות פסיכיאטריות יש לאבחן את הקריטריונים הבאים:

• החל מגיל חמש עשרה כבר ניתן לזהות הפרה של זכויות הזולת הבאה לידי ביטוי באחד מהבאים: חוסר זהירות ללא כל התחשבות בבטיחות של אחרים, חוסר יכולת לתכנן מראש ואימפולסיביות, כישלון לקבל נורמות חברתיות, הבא לידי ביטוי במעשים שיכולים להוביל למעצר, חוסר יושר, אגרסיביות ועוד (מפאת קוצר היריעה לא נפרט אודות כל הקריטריונים בסעיף זה).
• הנבדק לפחות בן שמונה עשרה.
• קיימת עדות ברורה לקיומה של הפרעת התנהגות שהתפתחה לפני שהנבדק הגיע לגיל חמש עשרה.
• כל הקריטריונים שהוזכרו לעיל לא הופיעו בזמן אפיזודה מאנית כחלק מהפרעה דו קוטבית או כתוצאה מסכיזופרניה.

האבחנה המלאה כוללת בנוסף גם בדיקה נוירולוגית ובמהלך תהליך האבחון יש לבצע אבחנה מבדלת בין הפרעת אישיות אנטי סוציאלית לבין התנהגות המנוגדת לחוק.

כיצד מטפלים בהפרעת אישיות אנטי סוציאלית?

ראשית, יש לציין כי ברוב המקרים אדם הלוקה בהפרעת אישיות אנטי סוציאלית לא יפנה לקבלת טיפול ואפילו יתנגד לקבלת טיפול. הפנייה לטיפול בדרך כלל מתבצעת כאשר הלוקה בהפרעת אישיות אנטי סוציאלית לא שולט במצב ומופנה לטיפול על ידי שלטונות החוק או בני משפחה. גם במקרים האלו, בדרך כלל ההפניה לטיפול פסיכיאטרי מיועדת לטפל דווקא בתחלואות הנלוות, כלומר בהפרעת החרדה, בדיכאון או בהתמכרויות.

אין טיפול תרופתי להפרעת אישיות אנטי סוציאלית אם כי ישנן תרופות שונות שניתן להשתמש בהן על מנת להפחית את מידת החומרה של התסמינים בהם ההפרעה באה לידי ביטוי. בין היתר מדובר על נוגדי דיכאון, מייצבי מצב רוח, תרופות אנטי פסיכוטיות ועוד. חשוב להיזהר מאוד במהלך הטיפול התרופתי שכן כפי שציינו, בקרב הלוקים בהפרעת אישיות אנטי סוציאלית קיימת נטייה להתמכרות.

לפיכך, הטיפול מתבסס ברובו על טיפול פסיכולוגי שיכול להתבצע במסגרת קבוצתית או פרטנית ולכלול פרקטיקות טיפוליות מתחום הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, הפסיכודינמי ועוד.