הפרעת אישיות אנטי סוציאלית מתאפיינת בדפוס ארוך שנים של התעלמות מזכויות אנשים אחרים, ולעיתים קרובות חוצה את הקו להפרת זכויות אלו.
ההפרעה מתחילה בדרך כלל בילדות או בגילאי העשרה, וממשיכה לחייו הבוגרים של הסובל ממנה. הפרעה זו מכונה גם פסיכופאתיה או סוציופתיה בתרבות הפופולארית. יחד עם זאת, שתי הפרעות אלו אינן מוכרות כתוויות מקצועיות המשמשות לאבחון.
אנשים עם הפרעת אישיות אנטי סוציאלית חסרים אמפתיה ונוטים להיות קשוחים, ציניים ומתנהגים בבוז לרגשות, זכויות וסבלם של אחרים. יש להם הערכה עצמית מנופחת ויהירה, למשל, הם מרגישים שעבודה רגילה היא מתחת לרמתם, והם חסרי דאגה מציאותית לגבי בעיותיהם הנוכחיות או עתידם.
הם דעתנים באופן מוגזם, בטוחים בעצמם או שחצנים. הם עשויים להציג קסם חלקלק ושטחי, ורהוטים מבחינה מילולית. למשל, הם משתמשים במונחים טכניים או בעגה המרשימה אדם שאינו בקיא בנושא.
הגורמים להפרעת אישיות אנטי סוציאלית
הגורמים הם שילוב של מחשבות, רגשות והתנהגויות ייחודיות. זו הדרך של הסובלים מההפרעה להתייחס לאנשים, להבינם ולתפקד בעולם, כמו גם בדרך השגויה בה הם תופסים את עצמם.
גנטיקה
נטיות תורשתיות מאפיינות את היבטי האישיות של אדם עם ההפרעה, המועברות על ידי ההורים.
סביבה
הסביבה בה גדל אדם עם ההפרעה, אירועי חיים שהשפיעו עליו ומערכות יחסים עם בני משפחה ואחרים, כולל מצבי חיים הכוללים הורים מתעללים או פוגעניים.
הגורמים הם שילוב של שתי השפעות אלו, וחלק מהאנשים עשויים להיות בעלי גנים שהופכים אותם פגיעים לפיתוח הפרעת אישיות אנטי סוציאלית.
מצבי חיים עלולים לעורר את התפתחות ההפרעה. יתכן שקיים קשר בין חוסר אמפתיה בגיל מוקדם, המתבטא בעיוות הבנת הפרספקטיבות ובעיות של אחרים, לבין הופעה מאוחרת יותר של ההפרעה. זיהוי מוקדם של בעיות אישיות אלו עשוי לסייע בשיפור תוצאות ארוכות טווח של טיפול.
אבחון הפרעת אישיות אנטי סוציאלית
כשהרופאים חושדים בהפרעה זו, הם מפעילים סדרת בדיקות רפואיות ופסיכולוגיות כדי לקבוע את האבחנה. בדיקות אלו כוללות:
בדיקה פיסית
המסייעת לשלילת בעיות אחרות העשויות להסביר את התסמינים, ובדיקת כל הסיבוכים הקשורים.
בדיקות מעבדה
אלו כוללות למשל, ספירת דם מלאה (CBC), בדיקת תפקוד בלוטת התריס, וסריקת אלכוהול וסמים על מנת לקבוע אם קיימות סיבות אחרות לתסמינים.
הערכה פסיכולוגית
איש מקצוע מתחום בריאות הנפש בוחן את המחשבות, הרגשות, מערכות יחסים, דפוסי התנהגות והיסטוריה משפחתית, כולל בדיקות אישיות פסיכולוגיות.
הרופא שואל את הנבדק לגבי התסמינים, כולל התחלתם, חומרתם, השפעתם על חייה יומיום ואם התרחשו התקפים דומים בעבר. הוא שואל אף על מחשבות אובדניות פגיעה עצמית או פגיעה באחרים.
טיפול בהפרעת אישיות אנטי סוציאלית
הפרעה זו קשה ביותר לטיפול. אנשים הסובלים מההפרעה אינם רוצים טיפול או חושבים שאינם זקוקים לו, אך למעשה הם זקוקים לטיפול ומעקב צמוד לטווח הארוך. בנוסף, הם זקוקים גם לטיפול במצבים אחרים, כגון הפרעות דיכאון, חרדה או שימוש בסמים.
רופאים מתחום בריאות הנפש, המנוסים בטיפול בהפרעות אישיות אנטי סוציאליות ומצבים נפוצים קשורים, מעניקים את הטיפול היעיל ביותר, בשילוב של פסיכותרפיה וטיפול תרופתי, בהתאם למצב הפרטני של כל אדם, וחומרת התסמינים.
פסיכותרפיה, המכונה גם טיפול בדיבור, משמשת לטיפול בהפרעה זו, אך היא יעילה רק אם מטופל מודה שתסמיניו תורמים לבעיות בחיים. הטיפול מתבצע במפגשים אישיים, בטיפול קבוצתי או במפגשים הכוללים את בני המשפחה או אפילו חברים.
