ייחודן של הפרעות הדחק במשפחת הפרעות החרדה הוא קיומו של טריגר ידוע וברור להתפתחות ההפרעה. אמנם, גם הפרעות אחרות כגון פוביות ספציפיות עשויות להתעורר כתוצאה מחשיפה מאיימת כלשהי (למשל, פחד מכלבים שנולד לאחר מפגש לא נעים עם כלב), אך במקרים אלה האירוע המכונן אינו חלק מהאבחנה של ההפרעה.
הטריגר – אירוע טראומטי
בהפרעת דחק חריפה, ידוע על קיומו של אירוע טראומטי. אירוע טראומטי מוגדר כאירוע בו האדם חש שחייו או בריאותו שלו או של אדם קרוב לו עומדים בסכנה מיידית. בתוך סיטואציה זו, האדם חש איימה וחוסר אונים במידה ניכרת. ככל הנראה, במדריך הפסיכיאטרי הבא, שיצא בשנה הקרובה, תורחב ההגדרה הזו גם למצבים בהם האדם לא היה נוכח באירוע הטראומטי, אך הקשר הקרוב שיש לו לאדם שהיה נוכח באירוע הוביל לתחושות של חרדה וחוסר אונים.
אירוע טראומטי יכול להיות מגוון רחב של אירועים מסוגים שונים: אסונות טבע, תאונות, אירועים במלחמה, פיגועים, תקיפה אלימה או תקיפה מינית ועוד. אירוע שיכול להחוות כטראומטי לאדם אחד, עשוי להיות בעל השפעה פחותה על אדם אחר, ולכן גם בהגדרה זו יש מן הסובייקטיביות.
סימפטומים
הסימפטומים של הפרעת דחק חריפה מתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות (בדומה לסימפטומים של PTSD):
א. סימפטומים דיסוציאטיביים: דיסוציאציה היא מצב של התנתקות מהחוויה, כמו שחשים כאשר קוראים ספר ופתאום מגלים שאין מושג מה קראנו. בהפרעת דחק מופיעים לפחות שלושה סימפטומים דיסוציאטיביים:
- תחושה של ניתוק מהמציאות ברמה הרגשית, כך שכל חוויה נחוות כסתמית או לא חשובה ולא מעוררת רגש.
- חוסר תשומת לב או חוסר מודעות לסביבה. תחושה שאני נמצא בתוך סיטואציה מסוימת ומסוגל לתאר אותה אם אתבקש, אבל אני לא באמת חלק ממנה, מה שקורה לא משפיע רגשית.
- דה ריאליזציה – תחושה שנמצאים בתוך חלום, שמה שקורה אינו מציאותי.
- דה פרסונליזציה – תחושה שאני לא אני, שאני צופה על הגוף שלי מבחוץ.
- שכחה דיסוציאטיבית (אמנזיה)- קושי משמעותי לזכור פרטים חשובים, כולל פרטים עקרוניים מזיכרון האירוע הטראומטי, ואפילו שכחה של האירוע הטראומטי כולו (מה שכמובן לא עוזר להפטר מהסימפטומים).
ב. סימפטומים חודרניים: אלו סימפטומים בהן תופעות שונות נחוות כלא נשלטות, חודרות לתוך המודעות של החולה ללא רצונו. בהפרעת דחק חריפה מופיע לפחות סימפטום חודרני אחד:
- מחשבות חודרניות הכוללות פרטים של הזיכרון הטראומטי, או מחשבות לגבי הישרדות, אשמה וכד'.
- חלומות או סיוטים.
- פלשבקים- חוויות חיות מאוד של הטראומה בזמן ערות.
- חרדה המתעוררת בחשיפה לגירויים שמזכירים את האירוע הטראומטי.
ג. סימפטומים המנעותיים: אלו סימפטומים שגורמים לחולה להתרחק מגירויים שונים שעשויים להזכיר את הטראומה. הגירויים עשויים להיות מקומות, פעולות, אנשים ואפילו מחשבות. האדם עושה כל מאמץ כדי לא להגיע למקומות הללו, לא לעשות את הדברים הללו, ולא לחשוב את המחשבות הללו (מה שכמובן גורם לו לחשוב עליהן כל הזמן).
טיפול
הטיפול בהפרעת דחק חריפה דומה לטיפול ב-PTSD , ועיקרו התמודדות עם הטראומה ועיבודה בסביבה בטוחה ומאפשרת. חודש לאחר הופעת הפרעת הדחק החריפה, האבחנה משתנה ל-PTSD, וכמובן שככל שהטיפול מהיר ויעיל יותר, כך הסיכוי להסתבכות ארוכה יורד.
ראו גם:
טיפול בהצפה
נפגעי חרדה