למרות שגירושין הוא דבר כל- כך נפוץ בעולם המערבי, ושיעור הזוגות המתגרשים עולה מדי שנה- בעולם וגם בארץ, המושג הזה עדיין מעלה ברבים מאתנו רתיעה וחששות עזים, התמודדות עם גירושין לעולם אינה קלה.
הקשיים הרגשיים הכרוכים בגירושין
יש שמתייחסים לגירושין כסוג של טראומה: בני הזוג חווים אובדן ממי שליווה אותם במשך שנים רבות, כחבר וכאהוב. הפרידה מביאה לרגשות כמו כעס, קנאה, דיכאון, בדידות ותחושת חוסר אונים. במיוחד אם הפרידה הייתה החלטה של אחד הצדדים, הצד השני עלול לחוש פגוע, מאוכזב ונטוש.
עבור שני הצדדים, הליך גירושין- בעיקר אם הזוגות מסורתיים מבחינת דת או תפיסה- יכולים לסמל כשלו בשיקום הזוגיות ולפגוע בערך העצמי.
ישנם מעטים שעבורם הגירושין מביאים להקלה, כיוון שזהו הסיום לחיי נישואין שלוו בויכוחים ובכאב רב. אבל באופן כללי אצל רוב הזוגות המתגרשים, הדבר כרוך בכאב רב, גם אם הם מבינים שזה הדבר הנכון לעשות לטווח הארוך, עבור בני הזוג והילדים.
יש לזכור כי מדובר בהליך של אבל על היחסים הקרובים שנגמרו או על בן הזוג עצמו, שהיה במשך שנים חבר ואהוב. פרט לאובדן הרגשי, הגירושין הם גם פגיעה בביטחון הכלכלי, בשגרה ובטקסים המוכרים, בתכניות לעתיד ובמסגרת המשפחתית המוכרת.
הליך הגירושין במיוחד כזה המאופיין במלחמה משפטית ממושכת מלווה לעיתים קרובות בחרדה, בנוגע ללא נודע – להמשך חיינו לאחר הגירושין. כאשר לבני הזוג יש ילדים, הגירושין כרוכים גם בהתמודדות לא פשוטה מולם ובדאגה להשפעה הרגשית של המהלך עליהם.
לאחר הגירושין
השנה הראשונה לגירושין נחשבת כקשה ביותר. הסתגלות לחיים לבד, לחלוקה שונה של הנטל – עבודות הבית, הפרנסה והטיפול בילדים ולסטטוס החברתי של "גרוש/ה" מצריך זמן לעיכול.
נשים שמתמודדות עם גירושין עלולות להרגיש אולי אחרת מאשר גברים. באופן טבעי, נשים שהן אימהות מרגישות שהאחריות שמוטלת על כתפיהן היא גדולה יותר מרגע תחילת הגירושין.
המשותף לגברים ונשים שיש כאלו שמעדיפים להתבודד ולהימנע מפעילויות חברתיות כדי שלא להתמודד עם התגובות מהסביבה או מתוך קושי להתחיל חיים חדשים ושונים. ההתבודדות מקשה עוד יותר על בנייה מחודשת של שגרת חיים לאחר הגירושין.
חשוב לזכור שדפוסי ההתמודדות עם גירושין משתנים מאדם לאדם. יש המנסים לשמר את המצב הקיים ולהדחיק את הרגשות העזים שעלולים לעלות אם יתמודדו עם המציאות הקשה. אסטרטגיה זו מסייעת להפחית את המתח בטווח הקצר, אך כעבור זמן הטראומה עולה בעוצמה רבה יותר וישנו קושי להסתגל לשינוי וליצור חיים חדשים.
ישנם שמפגינים את רגשותיהם ואת המצוקה בדרכים לא סתגלניות, עד שהדבר פוגע בקריירה או בילדים, שנאלצים לנקוט בעמדה הורית, לדאוג להורים ולשמור במקומם על תפקוד נורמלי.
התמודדות סתגלנית כוללת חזרה איטית לחיים מלאים – עבודה, מפגשים חברתיים, יציאה מהבית, טיפול בילדים ובהמשך גם מחשבות על כניסה לזוגיות שנייה. אך עד אז, אפשר וכדאי להיעזר באנשים קרובים ולהביע בפניהם את המצוקה שלכם כדי לא להגיע לכדי התפרקות מוחלטת ולא מבוקרת.
פרט להתמודדות הרגשית ישנה גם התמודדות בירוקרטית, משפטית וכלכלית שהיא לעתים מתישה לא פחות: חלוקת הרכוש, החלטה מי יגור בבית, קביעת המזונות, המשמורת על הילדים – התמודדות שדורשת זמן ומשאבים ומגבירה את הלחץ שחווים בני הזוג.
כדאי לעבור את המשוכות הללו אחת-אחת, להימנע מלקיחת החלטות חפוזות ולחשוב בכובד ראש על כל אחד מהשינויים שהמשפחה עומדת לעבור. כמובן שכדאי לשאוף לשיתוף פעולה מרבי עם בן הזוג, אך לעתים הדבר לא מתאפשר. חשוב במיוחד לא לערב את הילדים בחילוקי הדעות עם בן הזוג, כדי לא ליצור אצלם בלבול גדול מהבלבול שהם חווים בלאו הכי.
רצוי להקדיש זמן למחשבה על התכניות לעתיד, על המטרות שברצונכם להגשים ועל דרכים רלבנטיות בהן תוכלו לפעול כדי להגשים את התכניות. אם אתם חשים שהמצוקה הרגשית ממושכת ופוגעת בתפקוד שלכם- בבית ומחוצה לו- כדאי לגשת לטיפול מקצועי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר.
אל תשכחו שמדובר בהליך כאוב והדרך להתגבר עליו היא אמנם ממושכת, אבל היא בהישג ידיכם.
