אקסהיביציוניזם היא הפרעה נפשית המאופיינת ברצון כפייתי להראות ולהציג את אברי המין לזרים תמימים. התערטלות נמצא מבחינת האבחון של הפרעות הפש על פי ה- ה- DSM-IV-TR, כפאראפילות ובקטגוריית משנה של הפרעות זהות מינית ומגדרית.
אקסהיביציוניזם מתואר כרצון לחשיפת אברי המין אל מול אדם זר, בדרך כלל בלי שום כוונה לפעילות מינית נוספת עם האדם האחר. מסיבה זו, אקסהיביציוניזם סווגה לעתים יחד עם הביטוי "מציצנות". במקרים מסוימים, המתערטל מאונן תוך חשיפת עצמו (או תוך פינטוז שהוא חושף את עצמו) מתוך רצון מודע לזעזע או להרגיז את מושא היעד. אחרים יפנטזו תוך כדי התערטלות על יעד מסוים וייהפכו למגורים מבחינה מינית.
גורמים ותסמינים
כמה תיאוריות הוצעו לגבי הגורמים לאקסהיביציוניזם, כמו התיאוריה הביולוגית אשר טוענת כי הטסטוסטרון, הוא ההורמון שמשפיע על הדחף המיני אצל גברים ונשים, ומגביר את הרגישות של גברים לפתח התנהגויות מיניות חריגות, או התאוריה הפסיכואנליטית אשר מבוססת על ההנחה כי זהות מגדר גברית דורשת את היפרדות הילד הזכר מאמו בצורה פסיכולוגית.
אקסהביציוניסטים יראו באימותיהם כמי שדחו אותם על בסיס איברי המין השונים שלהם ולכן, הם גדלים עם הרצון לכפות על נשים לקבל אותם לאחר שהסתכלו על איבר מינם. כמו כן, מספר מחקרים הראו כי התעללות רגשית בילדות ותפקוד לקוי של המשפחה יהוו גורמי סיכון משמעותיים להתפתחות אקסהיביציוניזם. וישנם אף מספר קטן של מקרים מתועדים של גברים שהפכו אקסהביציוניסטים בעקבות פגיעה מוחית טראומטית (TBI).
אקסהיביציוניזם יכול להיות מסווג על פי מידת החומרה של הסימפטומים. בצורה הקלה ביותר לאדם יהיו פנטזיות חוזרות של חשיפה עצמית, אך הוא ינהג כך רק לעתים רחוקות או אף פעם לא. סימפטומים חמורים יותר יהיו כאשר האדם יתערטל מדי פעם (לפחות שלוש פעמים) והוא יתקשה לשלוט בדחפים אלו. באופן החמור יותר, האדם יחשוף את עצמו באופן תדיר ויתקשה מאד לשלוט בכך. הרמה רביעית של החומרה מציינת נוכחות של פנטסיות סדיסטיות אשר עלולות אף להסתיים בפגיעה חמורה או במוות של הקורבן.
אבחון וטיפול
אבחון האקסהיביציוניזם הינו מורכב בשל מספר גורמים. למשל, רוב האנשים עם הפרעה זו מגיעים לטיפול בגלל צווי בית משפט, חלקם מונעים על ידי פחד מגילוי התופעה על ידי המעסיקים או בני המשפחה, ומיעוטם מגיעים לאבחון בשל מורת רוח של אדם קרוב.
עמדות רגשיות כלפי ההפרעה עשויות גם הן להשתנות. בעוד שיהיו גברים אשר יטענו כי הבעיה היחידה שיש להם עם אקסהיביציוניזם היא הפחד בחברה כלפיהם, יהיו אחרים לעומת זאת, אשר ירגישו אשמים וחרדים.
מורכבות נוספת לאבחון נובעת מהסיבה כי אקסהיביציוניזם הינו תת קבוצה של פאראפיליות, ולכן המטופל עלול לעסוק בצורות אחרות של התנהגות מינית סוטה ולסבול מדיכאון (חרדה או הפרעת התמכרות לחומרים). בנוסף, חולים רבים עם פאראפיליות אינם משתפים פעולה עם רופאים, כך שהם יתקשו לעשות אבחנה מדויקת של הפרעות אחרות אם הן קיימות.
בדרך כלל הטיפול יהיה באמצעות שילוב של פסיכותרפיה, תרופות, וטיפולים משלימים. סוגים שונים של פסיכותרפיה נמצאו מועילים בטיפול באקסהיביציוניזם: כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) בה החולים מנסים לשנות את דפוסי החשיבה המעוותים; טיפול קבוצתי או טיפול משפחתי. לפעמים ייעשה שימוש בתרופות שונות. עם זאת, ישנו קושי עם השימוש בתרופות מכיוון שישנו קושי בעשיית המחקרים עצמם. כאשר התווית המחקר תהיה לתת פלאצבו, תעלה השאלה האתית האם ההתנהגות תחזור, כך שמניעת תרופה יעילה בנסיבות שעלולות להוביל לפציעה גופנית או נפשית כלפי צד שלישי תהיה קשה להצדקה.
