חרדה היא תגובה נורמאלית ואדפטיבית שנועדה לשמור על האדם מפני גירויים מאיימים. חרדה מסייעת לאדם היות והיא מזהירה אותו מפני האיום הקרב ובא ומאפשרת לו להפעיל בזמן תגובות של בריחה או לחימה.
חרדה מתרחשת באופן אוטומאטי ולא נשלט, על ידי אזורים פרימיטיביים בגזע המוח, וככזאת לבני האדם אין שליטה עליה.
אולם, ישנם אנשים שסובלים מהפרעת חרדה, בהם לא זו בלבד שהחרדה מוגזמת, אלא שבמקום לסייע לאדם היא אף מפריעה לחייו. ישנן מספר הפרעות חרדה, כגון פוביה, OCD, הפרעת פאניקה והפרעת חרדה מוכללת.
כאמור, סוג אחד של הפרעות חרדה הוא הפרעות פאניקה/אימה. סממן אחד של הפרעות אלו הוא התקפי חרדה, בהם האדם חווה אפיזודה קיצונית של חרדה, בעלת סימפטומים פסיכולוגיים, פיזיולוגיים, קוגניטיביים והתנהגותיים. כל הגוף מתנהג כאילו האדם נמצא במצב סכנה של ממש ומגיב בצורה קיצונית, אולם בפועל האדם אינו שרוי בסכנה.
בעת התקפי חרדה האדם נמצא במצוקה פסיכולוגית של ממש וגופו משתמש בכל אמצעיו על מנת להתריע על כך, למשל, האדם יכול לחוש פחד עוצמתי, מדדיו הפיזיולוגיים עולים (לחץ דם גבוה, עוררות פיזיולוגית גבוהה), הוא בטוח שהוא עומד למות, חווה נתק מהמציאות, ומנסה לברוח מהמקום.
טיפול בהתקפי חרדה
כיום נהוגות מספר שיטות לטיפול ולהתמודדות עם התקפי חרדה. שיטת טיפול אחת מבוססת על הגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית, טיפול ב – CBT. הגישה ההתנהגותית מתמקדת רק בהתנהגות הנראית לעין ומתעלמת מקיומם של מבנים נפשיים פנימיים שאין היא יכולה לראות אלא רק להסיק על קיומם.
כל שיטות הטיפול שלה מבוססות על ההנחה שהתנהגות האדם מתעצבת על ידי סט של חיזוקים ועונשים, ועל מנת לטפל במצב לא רצוי, כגון התקף חרדה, ישנו צורך לפרק את ההתנהגות לגורמים, לאתר בה רכיבי התנהגות לא רצויים ולהכחידם על ידי עונשים ולאתר בה רכיבי התנהגות רצויים ולחזקם.
הגישה הקוגניטיבית מתמקדת בשינוי הקוגניציות (המחשבות) על מנת לטפל בהפרעה. שיטת טיפול התנהגותית-קוגניטיבית להתקפי חרדה היא דהסנטיסיזציה (הקהיה) שיטתית, בה מלמדים את האדם כיצד להרפות את גופו (אלמנט התנהגותי) ואיך לפרש בצורה שונה את מה שמתרחש בגופו תוך כדי התקף (אלמנט קוגניטיבי), וכל זאת תוך כדי כך חשיפה הדרגתית למצבים שמפחידים אותו.
שיטת טיפול נוספת היא ההצפה, שמתבססת רק על הגישה ההתנהגותית. על פי גישה זו אם ידוע שההתקפי החרדה מתפרצים בעיקר לאחר חשיפה לגירוי מסוים, כמו בפוביות, יש להציף את האדם בגירוי המאיים עליו מבלי שהוא יכול לברוח מהגירוי ומהמצב. אמנם שיטה זו היא "אכזרית" יותר, אך היא משיגה תוצאות רצויות בזמן קצר יותר, לעומת ההקהיה השיטתית.
אפשרות אחרת לטפל בהתקפי חרדה היא להביא את השינוי מבפנים ולא מבחוץ. ההנחה של שיטה זו היא שאם בעת ההתקף המדדים הפיזיולוגיים של הגוף עוברים שינוי קיצוני, הרי שיתכן והאדם חש קודם כל את השינויים הפיזיולוגיים ומהם הוא מסיק שגופו מאותת לו על סכנה ולכן מתפתח התקף החרדה.
כלומר, אם האדם יצליח לשנות את תגובות הגוף הפנימיות שלו, הוא יצליח למנוע את החרדה. את השינוי הפנימי מנסים ליצור באמצעות ביו-פידבק: המטופל מחובר למכשיר שמודד את התגובות הלא רצוניות של הגוף, כשהאדם שומע ורואה את התגובות הפנימיות שלו.
הוא רואה כיצד שינויים שהוא עושה מביאים לשינויים במדדים הפנימיים שלו והוא מצליח אט אט ללמוד כיצד לשלוט במדדים אלו. מטרת הטיפול היא שבעת מצב שבו מתחיל התקף חרדה האדם יצליח להרגיע את גופו על ידי שליטה זו ולמנוע את המשך התפתחותו של ההתקף. טיפול נוסף בהתקפי חרדה הוא הטיפול הפסיכיאטרי. באמצעות טיפול זה ניתנות תרופות פסיכיאטריות המתמודדות עם החרדה. בין התרופות ניתן למצוא: ציטלופראם, פנלזין, אלפראזולם ועוד
ראוי לציין כי מבין כל הטיפולים שהוצגו לעיל, הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי הוכח כיעיל ביותר לטיפול בהפרעות חרדה שונות, כגון התקפי פאניקה, פוביות וחרדה חברתית, והוא הטיפול הרווח ביותר בימינו להפרעות חרדה.
ראו גם:
דיכאון תגובתי
