השינויים אותם חווים בני גיל הזהב, כגון פרישה מהעבודה, מוות של יקירים, בדידות גדולה, ובעיות רפואיות, עשויים לגרום לדיכאון וחרדה, אשר מונעים מהם ליהנות מהחיים.
גורמים אלו משפיעים גם על רמת האנרגיה, השינה, התיאבון והבריאות הגופנית. יחד עם זאת, חרדה אינה חלק בלתי נמנע של ההזדקנות, וקיימים צעדים רבים אותם ניתן לנקוט על מנת להתגבר על התסמינים.
לדברי חוקרים, הדאגה של בני גיל הזהב מפני בריאות מתדרדרת וחששות פיננסיות, היא נורמלית. אך עם זאת, ישנם קשישים אשר סובלים מהפרעות חרדה גדולות ומתמשכות, שמצביעות על מצב קליני אשר דורש טיפול והשגחה.
מצב מתמיד של דאגה וחרדה עלול להשפיע על איכות החיים של בני גיל הזהב, וגורם להם להגביל את הפעילות היומיומית שלהם, תוך שהם חווים קשיים בשינה. אם המצב אינו מטופל, הוא עלול לגרום גם לדיכאון. תנאים אחרים אשר נחשבים להפרעות חרדה כוללים פוביות, הפרעת פאניקה והפרעת אובססיביות כפייתית.
מה גורם לחרדה בגיל הזהב?
ככל שאדם מזדקן ועובר את גיל 65, הוא יכול לשלוט פחות בדאגותיו. הוא מודאג בקשר לתשלום חשבונותיו, מחלות, והמוות המתקרב. אלו הם מספר גורמים בלבד, חלקם מוצדקים וחלקם אינם מבוססים על המציאות, והם משתנים מאדם לאדם.
בני גיל הזהב מוצאים את עצמם משתתפים בלוויות רבות, אשר הופכות להיות חלק מחייהם. חרדה נוספת היא איבוד השליטה על החיים ותלות בסיוע של אדם אחר. קשישים רבים מעדיפים להיות עצמאיים ככל הניתן כל עוד הם יכולים וידוע כי חלק מבני התשעים עדיין עצמאיים. הם אינם מעוניינים לסיים את חייהם בבית אבות ומעדיפים למות בביתם, בסביבה מוכרת, בקרב בני משפחה וחברים, למרות הסכנות הגוברות לנפילה או למחלות.
גורמים נוספים לחרדה בגיל הזהב הם הירידה הטבעית בפעילות גופנית ובילוי פחות זמן בחוץ, ובעיקר הנטייה שלא להקפיד על תזונה בריאה עשירה בסיבים, פרוטאינים, מינרלים, וברזל. גם תרופות עלולות לגרום לחרדה בגיל הזהב. חלק מהקשישים נוטלים כ-12 תרופות שונות ביום, וערבוב התרופות עלול לגרום לפחד, חרדה ודיכאון. אובדן הזיכרון עלול גם הוא לגרום לחרדה. חוסר איזון הורמונלי והפרעות נוירולוגיות גורמים לחרדה מוגברת. לעיתים קרובות, מבוגרים אינם ישנים טוב וחיים בתוך כאב גדול, אשר תורם לחרדה. כמו כן, שעות הפנאי הרבות בעקבות הפרישה מהעבודה תורמות גם הן לתחושות החרדה והדיכאון.
תסמיני חרדה בגיל הזהב
תסמינים פיסיים: קשיי נשימה, דפיקות לב, סחרחורות, כאבי ראש, מתח בשרירים, כאבים בגוף, יובש בפה, הפרעות בעיכול, אי נוחות בבטן, נדודי שינה, חוסר תיאבון.
תסמינים רגשיים: מחשבות חרדה, עצבנות, חוסר אונים ורגשות אשם.
תסמינים קוגניטיביים: ערנות, רגישות יתר, בלבול, קושי בחשיבה אובייקטיבית ובריכוז.
תסמינים התנהגותיים: חוסר מנוחה, הימנעות מפעילות גופנית, טיקים לא רצוניים, שימוש בעזרים "להקלה" על החרדה כגון עישון ושתיית אלכוהול.
טיפול והתמודדות עם חרדה בגיל הזהב
מצב חרדה מתמשך מסוכן לבריאות. להלן מספר דרכים לסיוע בהקלה על החרדה ומניעת התפתחותה להפרעה קלינית:
אופטימיות וחשיבה חיובית
מומלץ לשמור על רגיעה, להתבונן בדברים באופן מעשי ולא להעצים את הבעיות. אימוץ גישה חיובית המדגישה את היכולות ונקודות החוזק, מסייעת לבני גיל הזהב להתמודד עם החרדה. עליהם להימנע מהתאבלות על מה שאבד ולא להיות מוטרדים ממה שהם עלולים להפסיד. עליהם להתחזק באמצעות מה שקיים בהווה ולמצוא נחמה במה שעדיין יש להם.
תמיכה מאחרים
קשיש אשר מוצא את עצמו חרד בשל מצבו, צריך לתקשר בפתיחות את חרדותיו, ולשתף את רגשותיו עם בני משפחה וחברים, על מנת למצוא פתרון ולהקל על החרדה.
הקפדה על סגנון חיים בריא
על מנת להפחית את החרדה, על בני גיל הזהב לשמור על בריאותם באופן קבוע, לציית למשטר תרופות ולהקפיד על מעקב רפואי. ניהול אורח חיים בריא, אשר כולל תזונה מאוזנת, שינה מספקת, פעילות חברתית וגופנית סדירה ועוד, מועיל להתמודדות עם החרדה. גם פעילות מרגיעה דוגמת מדיטציה, האזנה למוסיקה וקריאה מקלים את המצב הנפשי. כמו כן, לעולם אין להתפתות להקל על החרדה באמצעות עישון או שתייה מופרזת של אלכוהול.
טיפול בחרדה בגיל הזהב
חיוני שבן גיל הזהב ישתף את רופא המשפחה שלו בחרדה אותה חש. הרופא עשוי לקבוע אם התסמינים נובעים בשל מצב רפואי, הפרעות חרדה או שניהם. אם אבחן הרופא כי אכן קיימת הפרעת חרדה, יש לקבל הפנייה לטיפול במוסד מתאים של בריאות הנפש.
הטיפול עשוי להיות מורכב מתרפיה, טיפול תרופתי, והקניית כישורי תמיכה חברתית ומשפחתית לשם סיוע בהתמודדות. מטפל מתחום בריאות הנפש עשוי לקבוע את סוג החרדה ולאבחן אם הקשיש סובל מחרדה בשל שילוב של מספר גורמים דוגמת דיכאון, שימוש בסמים או דמנציה. התרופות אינן מרפאות את תסמיני החרדה, אך שומרות על שליטה במצב תוך שילוב עם קבלת טיפול נפשי אשר מסייע באופן משמעותי.
