חרדה היא תחושה קשה ולא נעימה של פחד שנגרם מגורם לא ידוע, כלומר ללא איום ממשי במציאות. תחושת החרדה היא תחושה פנימית, עם גורם פנימי, שכוללת מרכיבים ריגשיים כגון תחושה הולך לקרות אסון או משהו רע, תחושת חוסר תקווה ויאוש ותחושה חזקה של חוסר שליטה (בעיקר בגלל שהגורם לחרדה לא ידוע, ואפילו לא תמיד מודע, ובכל מקרה במכיוון שאינו קשור למציאות הנוכחית, אין דרך להתמודד איתו במציאות).
בנוסף, קיימים לחרדה מרכיבים התנהגותיים, הכוללים בדרך כלל המנעות. מכיוון שאי אפשר להתמודד עם הגורם לחרדה, אנשים חרדים בדרך כלל מנסים לברוח ולהמנע מכל גורם חיצוני שמזכיר או מחזק את החרדה, עד למצב של פגיעה בחיי היומיום. החרדה עשוייה לפגוע גם במישור החברתי, משום שאנשים חרדים הנמנעים ממצבים רבים המעוררים בהם חרדה עשויים להתרחק מפעילויות חברתיות שונות וכדומה.
סוגי חרדות בקרב קשישים
הפרעות חרדה כוללות טווח רחב של הפרעות. ראשית קיימות סוגי פוביות הספציפיות – חרדה הנגרמת כתוצאה מחשיפה לאובייקט מסויים (כגון בעל חיים, גובה, מים וכדומה).
לצידן, קיימת הפוביה החברתית – חרדה הנגרמת מהצורך לקיים מגע חברתי עם אנשים. התקפי חרדה הם אירועים נפוצים ביותר באוכלוסייה, אך כאשר הם חוזרים ונשנים וכוללים דפיקות לב, הזעה, ותחושה שהולכים למות או להשתגע, עד כדי כך שהפתרון היחיד הוא להמנע ממקומות בהם ההתקפים שכיחים – מדובר בהפרעת חרדה קשה, שיכולה להתפתח גם למצב של אגורפוביה (פחד משהות במקומות בהם לא ניתן לקבל עזרה או לברוח מהם).
בגיל זיקנה, מתרחשים שינויים רבים באורחות החיים ובמצב הנפשי והרגשי. האדם המזדקן נעשה איטי יותר, קשה לו יותר לבצע מטלות ומשימות יומיומיות, תפקודו הקוגניטיבי יורד כפי שמתבטא בדיבור איטי יותר, ירידה בזכרון וביכולת החשיבה. בנוסף, אנשים זקנים סובלים יותר ממחלות כרוניות הפוגעות בתפקוד הגוף, וירידה בתפקוד איברי החישה (ראייה, שמיעה).
כל אלה, הופכים אנשים קשישים לחשופים יותר להפרעות נפשיות שונות, וביניהן הפרעות החרדה. מחקרים מראים ש-10% מהקשישים סובלים מהתנהגות חרדתית שמצדיקה טיפול, ו-3% מאובחנים כסובלים מהפרעות חרדה של ממש.
כאשר החושים נחלשים, ויכולת החשיבה והביטוי יורדות, ישנם יותר גירויים במציאות שעלולים לגרום לפחד, שיתפתח לאיטו לחרדה שאינה תלוייה בקיומם הממשי. החרדה העיקרית המאפיינת קשישים קשורה לזמנם ההולך ומתקצר – חרדה מפני מחלות ותחושות הגוף, חרדה חברתית שעשוייה להיות קשורה גם לבושה או מבוכה, וכמובן חרדת מוות. בנוסף, גם גורמים כמו בדידות וקשיים כלכליים יכולים לגרום לחרדות.
הכתובת המתאימה לפניות בנושא חרדה אצל קשישים היא פסיכוגריאטר. פסיכוגריאטר הוא רופא פסיכיאטר אשר מתמחה בקשישים (למעשה, מגיל 65 ומעלה), ומכיר את ההפרעות והאתילוגיה האופיינית בגיל זיקנה. בנוסף, הפסיכוגריאטר מכיר מחלות פיזיולוגיות אשר עשויים להוביל לסימפטומים נפשיים שונים, ולהפריד בין צורך בטיפול פיזיולוגי לצורך בטיפול נפשי.
בהקשר זה חשוב לציין שלהפרעות חרדה בגיל הזיקנה קיימים מאפיינים פיזיולוגים כגון:
כאבי ראש
נדודי שינה
בעיות בעיכול
יתר לחץ דם ועוד
לכן הפנייה לפסיכוגריאטר חשובה, כי סימפטומים אלה שכיחים גם אצל קשישים שאינם סובלים מחרדה.
פסיכוגריאטר, בהיותו רופא, מחפש את הבסיס הביולוגי – רפואי של הפרעת החרדה, שנמצא כקשור לחוסר איזון בסרטונין, נוראדרנלין ודופמין במוח.
הטיפול הפסיכוגריאטרי מבוסס על שימוש בתרופות להרגעת חרדה כגון קלונקס וואליום, ותרופות ארוכות טווח נוגדות חרדה ודיכאון כגון סרוקסט ופרוזק.
בנוסף למתן טיפול תרופתי, יפנה הפסיכוגריאטר את הקשיש לטיפול פסיכולוגי נלווה (או שיערוך טיפול כזה בעצמו), על מנת לאתר את מקורות החרדה ולנסות להרגיעם גם ללא צורך בתרופות.
