פחד הוא רגש בסיסי וחיוני, שנועד לסייע לנו בהישרדותנו. ללא פחד, מולד ונרכש, לא היינו לומדים להיזהר מאריות בג'ונגל, ממכוניות בכביש, ומאנשים שפגעו בנו בעבר.
אבל לפעמים, הפחד גם פוגע בנו. זה קורה בעיקר כאשר הפחד אינו מוצדק (כלומר, אנחנו מפחדים ממשהו שאינו באמת מסוכן), אינו פורפורציונאלי (אנחנו מפחדים מאוד מדבר שהוא רק קצת מסוכן), או שהפחד גורם לנו להמנע מדברים שאנחנו רוצים או צריכים לעשות.
במקרים אלה, מכונה הפחד בשפה המקצועית "חרדה". כאשר הפגיעה בתפקוד היומיומי, או כאשר המצוקה הנגרמת בעקבות החרדה, גדולות מידי, יש מקום לקבלת טיפול או התערבות מקצועית. אחת מהפרעות החרדה הנפוצות היא פוביה, ואחד הטיפולים המוכרים בה נקראת הצפה (או flooding).
פוביות
פוביות הן סוג נפוץ של הפרעת חרדה, כאשר הפחד מתעורר מפני אובייקט או סיטואציה ספציפיים. פוביות יכולות להתעורר כלפי בעלי חיים, סיטואציות חברתיות, מקומות סגורים, פרוצדורות רפואיות, גבהים ועוד.
פוביות יכולות לפגוע באיכות החיים של האדם, שמוצא עצמו נמנע מכל דבר שעלול לחשוף אותו לאובייקט של הפוביה. אנשים עלולים לוותר על משרות אטרקטיביות משום שמשרדי החברה נמצאים בקומה גבוהה שמחייבת שימוש במעלית, או להמנע מיציאה לרחוב בגלל החשש שיפגשו בכלב, למשל.
טיפול בהצפה – רציונאל
הצפה היא גישה טיפולית שמטרתה לחשוף את המטופל לגורם הפוביה, עד שהפחד ישכך. רב האנשים הסובלים מפוביה נמנעים מכל מפגש עם גורם הפוביה, ולכן אין להם הזדמנות באמת לחוות את החרדה מפניו "עד הסוף".
התומכים בטיפול בהצפה טוענים, שאם אדם יחשף לגורם הפוביה לאורך זמן, הוא פשוט יתרגל אליו, רמת החרדה תלך ותרד, וכך הפוביה תעלם. רציונאל דומה עומד מאחורי השיטה של דה-סנסטיזציה מדורגת: בשיטה זו חושפים את המטופל טיפין טיפין לאלמנטים הקשורים לאובייקט הפובי, וכל פעם מתמודדים עם מעט מהחרדה שמתעוררת. בהצפה, עושים הכל בבת אחת.
כאשר אדם נחשף לגורם הפובי, מתעוררת אצלו החרדה– סימפטומים פיזיולוגיים כמו דפיקות לב מואצות, עלייה בלחץ הדם, הזעה מוגברת ורעד, סימפטומים קוגניטיביים כמו מחשבות שליליות, מחשבות על סכנה ומוות, רצון לברוח, וסימפטומים רגשיים כמו איימה, דיסוציאציה ועוד.
באופן טבעי, הגוף והנפש לא יכולים להחזיק רמה כזו גבוהה של עוררות למשך זמן. אם האדם יצליח להשאר בסיטואציה מספיק זמן, הגוף יתחיל להרגע, המחשבות יחלשו, ותחושת האיימה תרד.
ביקורת על טיפול בהצפה
לטיפול בהצפה יש שתי בעיות עיקריות, שמובילות לכך שהשימוש בשיטה בצורתה הקיצונית והחדה הוא נדיר. ראשית, רב המטופלים מסרבים לשתף פעולה בטיפול שבאופן מובהק אומר להם שיצטרכו להיות בקרבת הגורם הפובי שלהם לאורך זמן. גם אם קיימת הבנה שהטיפול יעיל, ויכול לעזור, רב הסובלים מפוביה פשוט לא מסוגלים להביא את עצמם לעשות זאת.
אחד הפתרונות לבעייה זו היא להתחיל את הטיפול ב"הצפה בדמיון"- המטופלים מתבקש לדמיין את הגורם הפובי, עד שרמת החרדה יורדת מספיק כך שיוכל להתמודד עם האובייקט האמיתי.
בעייה שניה של טיפול בהצפה, היא שזה חייב להצליח בפעם הראשונה. אם אדם נחשף לגורם הפובי, אך לא מצליח להשאר בסיטואציה מספיק זמן על מנת שרמת החרדה שלו תרד, הוא עלול לחוות חיזוק לפחד שלו.
בפעם הבאה שיחשף לגורם הפובי החרדה שלו רק תעלה. ההמנעות עלולה להתחזק, וכך גם הסימפטומים האחרים הנלווים לפוביה. לכן, אם המטפל אינו בטוח שהמטופל מסוגל לעמוד בהצפה (מבחינת הכוחות שלו, המוטיבציה, הכושר הגופני, סיבולת הלב, יכולתו לסמוך ולהסתמך על המטפל ולהשתמש בטכניקות של הרגעה ועוד), עדיף להמנע משימוש בהצפה.
