סכיזופרניה פרנואידית היא אחת מחמשת תתי הסוגים של סכיזופרניה, הפרעה המתארת את שיא ההתמוטטות הפסיכולוגית, שבה באות לידי ביטוי כמה מההתנהגויות האנושיות הקיצוניות ביותר המתאפיינות בניתוק חד מן המציאות. סכיזופרניה מתאפיינת על ידי ניתוק מנקודות האחיזה שדרושות לצורך השתלבות בסביבה האנושית.
מאפיינים של סכיזופרניה פרנואידית
סכיזופרניה פרנואידית מאופיינת בחשדנות כלפי אחרים ובקשיים חמורים ביחסים בין-אישיים. הרהורי שווא שכיחים מאוד בקרב הסובלים מסכיזופרניה פרנואידית. הרהורי שווא אלה נסובים בעיקר סביב חשדנות כלפי אחרים ותחושה מפגיעה מצד אחרים.
הסובלים מההפרעה עלולים להרגיש שעוקבים אחריהם או שעומדים להתקיפם ללא כל הוכחות או הצדקה מציאותית לחששות אלה. הזיות של גדלות גם הן נפוצות ביותר בקרב הסובלים מהסוג הפרנואידי של סכיזופרניה.
בקרב סכיזופרנים פרנואידים יש רמה גבוהה יותר של התמודדות עם המציאות בהשוואה לסכיזופרנים מסוגים אחרים וזאת מכיוון שתחושות הפרנויה שלהם פרנואידית מביאות ליצירה של "מבנה פרנואידי" פתלוגי המאפשר למטופל תחושה של זהות ושל חשיבות אותה ככל הנראה לא יוכל להשיג בדרך אחרת.
השמירה של תפקוד קוגניטיבי תקין היא אחד המשתנים המרכזים המבחינים בין סכיזופרניה מהסוג הפרנואידי לבין סכיזופרניה מסוגים אחרים. בהקשר זה יש לציין שבעבר קיבלו מחצית ממקרי הסכיזופרניה שהופנו לאשפוז בבית חולים את האבחנה סכיזופרניה פרנואידית.
בשנים האחרונות ישנה ירידה דרמטית בשיעור התחלואה של סוג הסכיזופרניה הפרנואידי ואילו יש עלייה בכמות המקרים המשתייכים לסוג אחר של סכיזופרניה והוא סכיזופרניה לא מובחנת (שהיא סוג של קטגורית "פח אשפה" אליה משתייכים סכיזופרנים שלא קוטלגו לקטגוריות האחרות). הסיבות לשינוי זה באבחון בין סוגי הסכיזופרניה אינן ידועות.
סכיזורפנים פרנואידים עלולים להיות אלימים אם הם חשים שמנסים לתקוף אותם. העובדה שהם יותר תקשורתיים לעומת הסובלים מסוגי הסכיזופרניה האחרים, גורמת לכך שהם לא אינם נמצאים במקומות סגורים ומבודדים, מה שמקשה עוד יותר על מניעה של פרצי אלימות מצידם.
טיפול בסכיזופרניה פרנואידית
סכיזופרנים מהסוג הפרנואידי אינם קלים לטיפול שכן המחשבות והרהורי השווא מהם אותם חולים סובלים, ארוגים בצורה טובה עד כדי כך שקשה מאד "לפרום" מבנים אלה. המבנים הללו גורמים לאובדן של שיקול דעת ביקורתי ולהתנהגות שהיא לא צפויה.
לצורך טיפול בסכיזופרניה פרנואידית יש ליטול תרופות אנטי-פסיכוטיות, בעיקר ממשפחת הפנותיאזין (שנקראות גם תרופות הרגעה חזקות), שבשילוב עם שיטות טיפול נוספות, מאפשרות לטפל במרבית החולים במסגרת מרפאות חוץ. התרופות האנטי-פסיכוטיות מביאות להקלה ולהפחתה של עוצמת התסמינים הפסיכוטיים כמו הרהורי שווא והזיות.
בשימוש מתמיד ובמינון גבוה של תרופות אלה, יש תופעות לוואי בעייתיות כמו יובש בפה, צהבת ורעידות בגפיים או חוסר תנועה בשרירי הפנים. רבות מתופעות אלה חולפות עם הזמן וניתן לפתור את הבעייה גם על ידי החלפת התרופה בתרופה אחרת מאותה משפחה או על ידי הפחתת המינון. כמו-כן יש לציין שחלק מהחולים אינם מגיבים לטיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות ומצבם אף עלול להחמיר על ידי שימוש בתרופות אלה.
מלבד תופעות הלוואי שתוארו, הבעייתיות בשימוש בתרופות בלבד לצורך טיפול בסכיזופרניה היא הקשיים החברתיים הבולטים שמתלווים לסכיזופרניה ואשר אותן תרופות אינן ממגרות. סכיזופרנים רבים מדווחים על בעיות להחזיק מעמד באותו מקום עבודה ועל מחייה מקצבת סעד בלבד שמאפשרת קיום בסיסי ולעיתים עלוב למדי. שיעורי ההחלמה החברתית הושפעו רק במידה מעטה מהשימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות.
שיטות של התערבות פסיכו-חברתית כוללות תוכניות טיפול על בסיס קהילתי הכוללות פיקוח מקצועי מזערי, תוכניות של כלכלת אסימונים לחולים כרוניים המאושפזים בבתי חולים, פסיכותרפיה, הדרכה במיומנויות חברתיות והתערבויות משפחתיות שמטרתן הורדת רמות גבוהות של רגש מובע.
