אחת התופעות הפסיכולוגיות הנפוצות ביותר מכונה בשם הערכה עצמית נמוכה, והיא קשורה באופן בו האדם תופס את עצמו. במצב זה, ממדים שונים הקשורים בתפיסת העצמי על ידי האדם מקושרים עם חוויות, דעות או רשמים שליליים בלתי פוסקים המסתכמים במסקנה אחת – אינני טוב או מוצלח מספיק. כך, התפיסה העצמית של האדם הסובל טבולה בשליליות ומלווה בתחושות של חוסר ערך, ייאוש, בושה וכישלון.
הערכה עצמית: הינה שילוב תפיסת העצמי ככושל לצד שפיטה עצמית מתמידה
אדם הסובל ממצב זה נוהג לשפוט עצמו לשלילה בכל הזדמנות הנקרית בדרכו, כך שלמעשה תפיסתו את עצמו הינה תמיד במסגרת של אי-יכולת לעומת המציאות.
במצב זה נזהה חוסר יכולת להתמודד או לפתור בעיות, קושי להתמודד עם סיטואציות חברתיות באופן מיטבי, וחוסר יכולת לחוש אושר או לזהות תחושת כבוד מהסביבה. אפשר לסכם זאת כביטחון עצמי וכבוד עצמי ירודים, המקבלים אישוש חוזר ונשנה לכך מפירוש שלילי של סיטואציות חברתיות שונות.
אנו מזהים תופעות של הערכה עצמית יחד עם סממנים הכוללים חוסר אונים וכעס, רציית אחרים באופן קומפולסיבי כמעט, פחד או חרדה המלווים ברגישות נפשית עצומה, לצד תפיסה שלילית של העצמי הנפשי והגופני המתבטאת בדימוי עצמי ירוד.
ההקבלה לחתירה לשלמות
אדם הסובל מהערכה עצמית ירודה נוטה להתמקד בפרפקציוניזם – ניסיון בלתי אפשרי להגיע לשלמות בכל משימה או מטלה. כאשר הניסיון כושל, או כאשר לא ניתן להגיע לתוצאה המושלמת, מתלווה לחוויה תחושות של ביקורת ושפיטה עצמית שליליות.
התחושות השליליות העוטפות את חוויית האני ככושל, אך אין זה אומר כי מדובר במצב סטטי ובלתי משתנה. ייתכן בהחלט מצב של הערכה עצמית נמוכה אשר מאופיינת בתקופות של עליות ומורדות, ולמעשה אנו מזהים פעמים רבות השפעה של סיטואציות או אירועים שונים בחיי האדם על הערכתו העצמית בתקופות שונות. זאת מאחר ובמצב נפשי זה ניתן לזהות קשר ישיר בין השפעות הסביבה על המצב הנפשי הפנימי של האדם.
הערכה עצמית: תוצר של תפיסה או עמדה נפשית של האדם כלפי עצמו
הגישה הפסיכותרפיסטית מזהה קשר בין הסביבה וחוויות האדם לבין אופני התפיסה העצמית שלו. כך, למשל, אדם אשר חווה כישלונות רבים, סבל מדמויות סמכותיות ביקורתיות, ולא זכה ליהנות מחוויות הצלחה – סביר להניח כי יתקשה לפתח הערכה עצמית גבוהה.
עם זאת, אנו יודעים כי חוויה של הצלחות רבות באופן אובייקטיבי אינו מבטיח תפיסה ערכית גבוהה של העצמי. זאת מאחר ומדובר בתפיסה או עמדה עצמית, הסביבה מסבירה רק חלק מהתמונה. התמונה האובייקטיבית הסביבתית של האדם לא בהכרח תעיד על התפתחות תקינה של תפיסת העצמי שלו. חשוב להתייחס לממד הפרסונלי האישי, לאופן בו האדם המדובר חווה או מפרש את הסיטואציות, ובעיקר את עצמו וחלקו בהן.
כיצד ניתן לטפל בבעיות הערכה עצמית?
מאחר והמאפיינים הנפשיים של אדם הסובל מהערכה עצמית כוללים שיפוטיות וביקורתיות עצמית חריפים במיוחד, גישת ה-CBT לטיפול נפשי תנהג באופני טיפול המדגישים חוויות חיוביות מתקנות. באופן זה, מדובר בטיפול קצר מועד המכוון להתערבויות שונות, על מנת להשפיע ולשנות את דפוסי החשיבה האוטומטיים הקיימים של המטופל.
מיקוד הטיפול יהיה בשליטה וויסות של השיפוטיות הפנימית הלא מודעת, ולפתח הרגלי חשיבה וביקורת הנובעים מתוך שליטה עצמית ותחושת מסוגלות.
גישות טיפוליות כגון הפסיכואנליזה נוקטות בעמדה מורכבת יותר, הגורסת כי תופעת הערכה עצמית נמוכה אינה עומדת בזכות עצמה, וכי היא קשורה במנגנונים נפשיים מורכבים יותר. על מנת לטפל בתפיסת האני הירודה, יש להתייחס לכך כאל סימפטום – לא המחלה עצמה.
בטיפול זה, נהוג להעמיק אל מעבר לנראה על פני השטח, ולהגיע לרבדים המורכבים של הנפש עד להבניה יציבה ותקינה של המצב הנפשי.
