ליאופולד פון זאכר מזוך היה סופר ועיתונאי אוסטרי. 
בסוף המאה ה-19, פירסם מזוך ספר בשם "ונוס בפרווה". ספר נובלה זה, אשר נחשב לתיאור אוטוביוגראפי תיאר יחסים מיניים אשר נשמעים מוזרים באוזן מודרנית (אם כי, ככל הנראה, לא נחשבו למאוד חריגים בתקופה בה נכתבו).
מזוך תיאר מערכת יחסים בה גיבור הספר הופך את עצמו בחוזה לעבד נרצע ומושפל של אישה אשר משפילה אותו, מכה אותו ומתאכזרת אליו. עוד הוא מתאר את מערכת היחסים המינית הזו ככזו המביאה לסיפוק והנאה רבים בקרב שני בני הזוג.
בשנת 1869 השתמש הפסיכיאטר קראפט-אבינג בשמו של מאזוך על מנת לתאר הפרעה מינית פרברטיבית (כלומר, דפוס התנהגות מינית שאינו בגדר הנורמה)- מאזוכיזם. המאזוכיזם עשוי להופיע כהפרעה בפני עצמה, או כמאפיינים או סימפטומים של הפרעות אחרות בעלות בסיס הקשור לשליטה. אדם יכול להיות מאזוכיסט לעיתים וסאדיסט לעיתים.
מאפייני המאזוכיזם
המאזוכיסט הוא אדם אשר שואב הנאה וסיפוק, בדרך כלל מיניים, מהיותו מושפל וסובל. מעצם ההגדרה, לכל מאזוכיסט חייב להיות בן זוג סאדיסט, כזה שיתעלל בו, ישפיל אותו ויכאיב לו. בדרך כלל המאזוכיסט אינו מסוגל להגיע להנאה ולסיפוק ללא תחושת הכאב (אם כי ישנם אנשים שאינם מאזוכיסטים בדרך כלל אשר בוחרים להתנסות באופן חד פעמי בחוויה זו…).
במקביל למאפיינים של סוגים שונים של סאדיזם, גם מזוכיסטים מחולקים לקבוצות על פי סוג הסבל אשר גורם להם להנאה. ישנם מזוכיסטים שיסתפקו בתחושה שהם נמצאים תחת שליטתו של אדם חזק מהם, אשר קובע באגרסיביות את מהלך חייהם (או את מהלך האקט המיני).
בדרגה מעליהם, נמצאים מזוכיסטים הדורשים פגיעה קשה יותר בגופם, בכבודם או ברכושם. בדרך כלל בני הזוג מוצאים דרך על מנת להודיע זה לזה אם וכאשר ההתעללות נעשית בלתי נסבלת וכבר אינה מהנה. בקיצוניות, נמצאים אנשים הזקוקים לכאב פיזי ממשי, ולהתייחסות משפילה מאוד על מנת להגיע לסיפוק. במקרים אלה, כאשר הקשר נוצר עם אדם סאדיסט קיצוני, היחסים הללו עשויים להיות מסוכנים.
הסצנה הסאדו-מזוכיסטית
למרות שנטיות סאדיסטיות ומאזוכיסטיות נחשבות בשדה הפסיכיאטרי להפרעה, קיימת סצנה סאדו מזוכיסטית, שמאפשרת למזוכיסטים לרכוש לעצמם את ההשפלה לה הם זקוקים. לסצנה זו ביטוי רב וציורי ביותר בחלק ממקורות הפורנוגרפיים הקשים ביותר.
יש לציין, שפעמים רבות יש חילופי תפקידים בין הסאדיסט והמאזוכיסט ביחסים מתמשכים, אך בכל זאת בדרך כלל אחד הצדדים מעדיף את הצד הקורבני והסובל.
מקורות המאזוכיזם
רוב המזוכיסטים מוצאים הנאה מנטייתם זו, ולכן אינם רואים בה בעיה ואינם פונים לטיפול. אחרים פשוט מתביישים להודות בכך, לכן יש מעט מחקרים הבודקים את המקור לנטיות מאזוכיסטיות.
המילה המקובלת ביותר בתחום זה היא שליטה- נראה כי מאזוכיסטים זקוקים מסיבה כלשהי להיות תחת שליטה מלאה של אדם אחר. הדרך היחידה שלהם לחוש בעלי ערך או חשיבות היא כאשר מישהו אחר מתייחס אליהם באופן משפיל. אחת ההשערות היא שמאזוכיסטים עברו איזושהי טראומה או פגיעה בילדותם, והאקטים המאזוכיסטיים מאפשרים להם שחזור של חווית ילדות, שמעבר לכאב שגרמה, גם היוותה סוג של התייחסות משמעותית עבורם.
הסבר נוסף הוא קווים אישיותיים גבוליים, אשר מאופיינים ברגישות מאוד נמוכה לגירויים. אנשים אלה מרגישים ריקנות רגשית, וכאב נפשי בלתי נסבל. הדרך שלהם למלא את עצמם, ולא לחוש כל כך רע מבחינה נפשית, היא להפוך את כאבם לכאב פיזי. כאשר אדם בוחר בעצמו מי יכאיב לו וישפיל אותו, לעיתים מדובר בשליטה גבוהה יותר ביחס למצב בו הכאב וההשפלה מורגשים ללא בחירה ושליטה.
