מחקרים בינלאומיים מצביעים על שיעור שכיחות לכל החיים. חשוב לקבל היסטוריה רפואית מקרובי משפחה או מטפלים, היות והמטופלים יכולים לקבל טיפול המקל לעיתים קרובות את התסמינים ומסייע להם בשליטה טובה יותר על ההפרעה.
הגורמים למאניה
מאניה עשויה להיות תסמין של מספר הפרעות: הפרעה דו קוטבית, הרעלת סמים הנובעת משימוש בחומרים ממריצים כגון קוקאין או מתאפטמין, תופעות לוואי של תרופות, טרשת נפוצה, שבץ או גידול ממאיר. היא מהווה אף תסמין של הזיות נרגשות.
הבעיה עם מאניה היא כי רוב האנשים הסובלים מההתקפים, אינם מצליחים להכיר בכך שמשהו אינו כשורה בהתנהגותם. הם חשים בלתי מנוצחים, אינם מודעים לנזק אותו הם יוצרים לעצמם ואולי לאחרים, ובסופו של דבר, הם מתרסקים.
תסמינים
הפרעה זו מורכבת ממצב רוח מרומם מבחינה פיסית ונפשית, פעילות יתר ורעיונות מלאים חשיבות עצמית. בדרך כלל כוללים התסמינים את ההתרחשויות הבאות:
• עליזות ואופוריה, אך עלולים להתרחש אף התקפי עצבנות שיכולים להפוך במהירות לכעס.
• התובנה לקויה, אך עשויה להשתנות בהתאם למצב הרוח.
• דיבור מהיר ושופע, ריחוף בין נושא אחד למשנהו.
• שינויים במצב הרוח המתאפיינים בשינה במהלך היום, הפחתת תיאבון, או תיאבון מוגבר.
• תשוקות מיניות מוגברות וחסרות מעצורים, תוך הזנחת שימוש באמצעי מניעה.
• פעילות מוגברת, כולל מעורבות מוגזמת בפעילויות מהנות, ללא חשיבה על ההשלכות. למשל, מסע הוצאות כספיות וכתוצאה מכך היקלעות לחובות מוגזמים.
• תשישות פיסית.
• רעיונות החשיבות העצמית מתבטאים באופן של מחשבות שווא והזיות גרנדיוזיות אחרות, כגון אשליית רדיפה, או שמיעת קולות שאינם קיימים במציאות.
אבחון מאניה
אבחנה מדויקת של הפרעת מאניה כרוכה בלפחות שני התקפים של מצב רוח מרומם באופן מוגזם, ופעילות מטרידה באופן משמעותי. המהדורה הרביעית של המדריך הדיאגנוסטי וסטטיסטי של הפרעות נפשיות דורש את חלוקת האבחנה על פי התרחשויות המאפיינות הפרעה דו קוטבית בהווה; התקף מאניה בהווה, וזמני ההפוגות בין ההתקפים.
בכדי לאשר אבחנת מאניה, שלושה מהתסמינים הבאים צריכים להתקיים:
• הערכה עצמית מנופחת
• הפחתה בצורך בשינה
• דיבור לחוץ
• מירוץ מחשבות ושינוי תכוף של הרכבי המחשבה
• מוסחות דעת
• תסיסה פסיכומוטורית
• מעורבות מוגזמת בפעילויות מהנות ללא מחשבה על ההשלכות
• תסמינים פסיכוטיים כגון מחשבות שווא והזיות.
התקף מאניה ניתן לאבחון אם קיימים תסמינים דיכאוניים קשורים.
טיפול בהתקף מאניה
הפרעה זו דורשת שליטה דחופה בתסמינים והמטופלים עלולים להיות אלימים. יש לקבל טיפול פסיכיאטרי, ועל פי חומרת התסמינים, לשקול אשפוז בבית חולים, היות ובהפרעה זו התובנה בדרך כלל אובדת, וקיימת הערכת רעיונות אובדניים.
מטרות הטיפול הן הפחתת התסמינים במהירות והבטחת בטיחות המטופל. אם הוא אינו אלים או מהווה סכנה לעצמו או לאחרים, יש להפנותו בדחיפות להערכה פסיכיאטרית, אם הוא אינו מודה בקיום ההפרעה. מומלץ לרשום טיפול תרופתי אשר ינתן על פי ההיסטוריה הרפואית, משך ההתקפים וחומרת התסמינים.
שימוש בתרופות
הטיפול משתנה בהתאם לחומרת ההפרעה. בדרך כלל ניתנות התרופות הבאות:
תרופות אנטי פסיכוטיות – המשמשות לטיפול מהיר יותר בהתקפים, והן בעלות שכיחות נמוכה של תופעות לוואי.
בנזודיאזפינים – מקלים על השינה ומפחיתים את התסיסה.
מייצבי מצב רוח – תרופות אלו ניתנות בדרך כלל תחת הדרכת מומחה, וכוללות ליתיום, המאט את התפרצות ההתקפים, ומשתמשים בו רק אם התסמינים חמורים בהווה, אך לא נותנים אותם לנשים בגיל הפוריות.
קרבמזפין – משמש כקו טיפול ראשון, ושוב, תחת השגחת מומחה בלבד.