מציצן, על פי ההגדרה הוא מי שמגיע לסיפוק מיני מהתבוננות בעירום או במעשים מיניים של אחרים, במיוחד מנקודת מבט סודית או מוסתרת.
מציצנות היא הפרעה פסיכולוגית ומהווה תת קבוצה של הפרעות הפאראפיליות. ישנם סוגים רבים של מציצנות, לרבות האזנה לשיחות ארוטיות. מטרת המציצנות היא להתבונן באנשים תמימים שנמצאים עירומים, בתהליך התפשטות או עיסוק בפעילות מינית.
האדם הנצפה הוא בדרך כלל אדם זר אל הצופה, ורק עצם ההצצה נעשית לשם ריגוש מיני, אך ללא כוונה לפעילות מינית. למרות שלעתים קרובות, המציצן עשוי לעסוק בפנטזיה על האדם הנצפה, רק לעיתים רחוקות הוא יכוון את עצמו לפעולה זו.
במידה מסוימת המציצנות הינה נפוצה. סוגים שונים של הצגה מינית הם חלק נורמלי מהמשיכה המינית ומהתנהגות החיזור בקרב רוב בעלי החיים, כולל בני האדם. אולם המציצנות נחשבת כהתנהגות סוטה כאשר התצפית חדלה להיות גורם אחד למשיכה המינית והופכת להיות המקור היחיד או העיקרי לסיפוק.
הסיכון שהמציצן ייתפס הוא מרכיב נוסף להתרגשות ולעליית ההורמונים, כך שיכול להיות כי צורת התנהגות זו נבחרה בכדי להגביר את העינוג המיני.
במספר מדינות המציצנות נחשבת לפשע ולהתנהגות פלילית, אך ברוב המדינות חל איסור על כל אדם לצלם אדם אחר, ללא הסכמתו, תוך התבוננות אל תוך פרטיות ביתו או מסגרות פרטיות אחרות.
גורמים ותסמינים
לא ברור לגמרי מהו הגורם למציצנות, למרות שרוב המומחים מייחסים התנהגות זו כנובעת מתצפית אקראית או מקרית באדם תמים עירום או בתהליכי הפשטה. החזרה על התנהגות זו מקבעת את הסטייה והופכת אותה למעשה לפעולת מציצנות.
שיטות המציצנות הינם מגוונות אבל המאפיין שלהם הוא כי המציצן אינו נמצא באינטראקציה ישירה עם מושא המציצנות (אשר בדרך כלל לא מודע לכך שהוא נתון למעקב) ; מקום התבוננות נעשה ממרחק לפעמים דרך פתח או באמצעות עזרים כגון משקפות, מראות, מצלמות (כולל מצלמות וידאו) ; הגירוי הופך לפעמים לחלק מפנטזיית האוננות במהלך או לאחר התצפית.
בכדי להיות מאובחן באופן קליני, הסימפטומים חייבים לכלול את המרכיבים הבאים: חזרתיות, פנטסיות אינטנסיביות או עוררות מינית, דחפים מיניים הגורמים למצוקה משמעותית ליחיד ולשיבוש התפקוד היומיומי.
בדרך כלל המציצנים יטענו כי ההתבוננות הייתה מקרית ולא הייתה שום כוונה לפגוע בקורבן. כאשר פעילות המציצנות נעשית שכיחה מאד ולא מפסיקה לאורך זמן, זו עלולה להיות הצורה העיקרית של סיפוק מיני עבור המציצן. ולכן, למעשה התנהגות זו נהיית כרונית.
אבחון של מציצנות
על פי המדריך של אנשי המקצוע בתחום הרפואה הנפשית, ישנם כאמור שני קריטריונים הנדרשים בכדי לבצע אבחון של מציצנות. ההתנהגות נמשכת במשך תקופה של שישה חודשים לפחות, באופן חוזר ובאינטינסיביות. והפנטזיות, והדחפים מיניים או המציצנות עצמה גורמים באופן משמעותי למצוקה או פגיעה בנושאים חברתיים, תעסוקתיים או רמות נוספות של תפקוד.
כיצד מטפלים במציצנות?
במהלך הטיפול, חייב המציצן לשנות את דפוסי ההתנהגות שכבר קיימים. הצעד הראשון הוא להודות בתופעה, ולאחר מכן הוא חייב לקחת על עצמו את האחריות לטיפול. לעתים קרובות הוא חייב בטיפול כתוצאה מצו בית משפט.
הטיפול הנפוץ ביותר הינו טיפול התנהגותי בו המציצן חייב ללמוד לשלוט על הדחף לצפות בקורבנות כאשר אין הסכמה, ולרכוש ניסיון באמצעים מקובלים יותר לסיפוק מיני. אין תרופות או טיפולים ישירים יותר כנגד מציצנות.
סיכויי ההחלמה או ביטול יצר המציצנות אינם גבוהים משום שלרוב המציצנים אין שום רצון לשנות את דפוס ההתנהגות. קושי נוסף הוא שבמרבית המדינות העונשים על מציצנות הינם קלים, ולפעמים אף לא מרתיעים, ולכן התנהגות זו נחשבת לקלה ובלתי מזיקה, בעיני המציצנים עצמם.
