במהלך החיים היומיומיים מתקיים שיווי משקל פסיכולוגי או איזון נפשי בין הלחצים לבין יכולת ההתמודדות עם הלחצים. איזון זה הוא מה שמאפשר לנו להפנות את המשאבים הנפשיים שלנו ואת הכוחות הפנימיים שלנו ליחסים בינאישיים, לעבודה, לפעילויות פנאי ועוד.
משברים נפשיים יכולים להתבטא ברשת תופעות רחבה מאוד, המוכרות לכל מי שחווה משבר בחייו. בכלליות המשבר הנפשי בא לידי ביטוי בתחושה של חוסר שקט, המהווה ביטוי לערעור של שיווי המשקל הפסיכולוגי.
- המישור ההתנהגותי – הפחתה ניכרת ברמת הפעילות שיכולה להתבטא בחיים המשפחתיים, בעבודה, בבילויים ועוד.
- המישור הקוגניטיבי – קשיי ריכוז, בעיות זיכרון, עיוותי חשיבה מסוגים שונים, ירידה ברמת היצירתיות ועוד.
- המישור הרגשי – תחושה של ריקנות, ירידה במצב הרוח, תחושה של חוסר טעם, אובדן שמחת החיים וההתלהבות, חוסר מוטיבציה ועוד.
- המישור הביולוגי – הפרעות שינה, שינויים דפוסי האכילה וברמת התיאבון, מתח בשרירים, כאבי ראש ועוד.
אילו גורמים משפיעים על היכולת שלנו להתמודד בהצלחה עם משברים?
ישנם שלושה גורמים מרכזיים המשפיעים על הסיכוי שלנו להתמודד בהצלחה עם משבר נפשי: התמיכה הסביבתית, עוצמת המשבר ומבנה האישיות.
עוצמת המשבר תלויה בעיקר במידת האיום שחש האדם כתוצאה מהשינויים שחווה וכתוצאה מהמאורע המאיים. אין זה מן הנמנע ששני אנשים יחוו את אותו האירוע בדיוק, אך רק אחד מהם יחווה משבר נפשי בעקבותיו, כיוון שיחווה את המאורע כמאיים במיוחד, בעוד שהאדם השני לא ייחס לו חשיבות כלשהי. במילים אחרות, ניתן לכתוב כי עוצמת המשבר היא סובייקטיבית לחלוטין ונקבעת בהתאם למשמעות האישית שמעניק הפרט לאירועים שונים בחייו.
על אילו גורמים בכוחנו להשפיע?
שלושת הגורמים המשפיעים ביותר על יכולת ההתמודדות שלנו עם משברים נפשיים שונים זה מזה במידת השליטה שלנו בהם וכפועל יוצא מכך, במידת המרכזיות שלהם בסיוע לאדם הנמצא במשבר. מבנה האישיות למשל הוא יציב מטבעו ולא ניתן לבצע בו שינויים מהותיים על ידי התערבות חיצונית. העוצמה של המשבר היא פונקציה של המשמעות הסובייקטיבית המוענקת לאירוע שיצר את המשבר. את המשמעות הסובייקטיבית ניתן לנסות לשנות, אך בסופו של דבר המשמעות תלויה בעיקר באדם המתמודד עם המשבר. אי לכך, התמיכה הסביבתית היא הגורם היחיד שבאמת ניתן להשפעה משמעותית.
התערבות בזמן משבר
במילה התערבות יש כדי להעיד על האופי היוזם והפעיל של תפקיד המסייע, המאפיין את הגישה הטיפולית במצבי משבר באופן כללי. העיקרון המנחה את ההתערבות לפי רוב המומחים בתחום משלב בין המישור התכליתי-אינסטרומנטלי למישור הרגשי.
מצד אחד על העוזר ליצור סביבה רגשית תומכת ומכילה ומצד שני עליו לעודד ולכוון את המתמודד לגייס את כוחות הנפש שלו על מנת שיוכל להתמודד באופן עצמאי עם החזרה לשגרת החיים. העוזר לאדם המתמודד עם משבר נפשי, להעניק אמפתיה, קבלה, הבנה והקשבה (המישור הרגשי), אך בד בבד לסייע לו לשנות את המחשבות שלו ביחס למצבו ולעצמו (המישור הקוגניטיבי). מעבר לכך, יש להנחות את המתמודד ולעודד אותו לנקוט בפעולות פרקטיות ולבצע משימות שונות שיזרזו את תהליך החזרה לשגרה (המישור ההתנהגותי). במובן מסוים התמיכה הסביבתית לה זקוק אדם הנמצא במשבר מזכירה במידה רבה את הקביים, המסייעות לאדם המתקשה ללכת ביציבות ללא סיוע חיצוני: תפקיד הקביים לסייע למטופל ללכת ביציבות ולהגיע לאיזון, אך התפקיד שהקביים ממלאים הוא זמני בלבד והאדם הנעזר בקביים, חייב לגייס את הכוחות שלו על מנת להגיע למצב שבו הוא מסוגל לתפקד מבלי להיעזר במשענת החיצונית. במקרים בהם הסביבה התומכת לא מסוגלת לסייע במידה מספקת לאדם המתמודד עם משבר, מומלץ להפנותו לגורם מקצועי לקבלת טיפול נפשי איכותי.