ההיבט החברתי אצל בני נוער הינו אחד הדברים החשובים והרגישים בגילאים אלו. הניסיון ליצור בידול בין המתבגר לבין משפחתו, ולייצר זהות עצמאית וחברתית בדרכו, הוא מצב מורכב. במקרים רבים, בני נוער נתקלים בקשיים רבים בתחומים אלו, הנובעים ממאבקים פנימיים הנובעים ממפגשים או אירועים הנתפסים בעיניהם כשליליים.
מאחר ובשלב הבגרות המצבים החברתיים תופסים מקום משמעותי ביותר בחיי מתבגרים, כשהם חווים בעיות אישיות, הן משפיעות על מצבם החברתי. למתבונן מהצד, נראה שקיימים קשיים שונים באינטראקציות חברתיות כגון – הפנמה, חוסר ביטחון, מריבות או אגרסיביות, שחצנות, או אלימות.
לפעמים אכן מדובר בקושי נקודתי, בעיה ספציפית בין אנשים, אך לפעמים מדובר בקושי אשר מבוטא דרך אינטראקציה או חוסר אינטראקציה באספקט החברתי.
בעיות חברתיות בבני נוער מתבטאות בדרכים שונות
במקרים הרכים ניתן לזהות לעתים התגרות, נטייה לאגרסיביות או תוקפנות, או לחלופין הימנעות והסתגרות, הפנמה, וקושי להביע עצמך בציבור. במקרים הקשים יותר יופיעו אותן התנהגויות אך בתצורות חריפות יותר, כך למשל, התגרות או נטייה לתוקפנות יכולה להופיע כמקרים הגובלים בפלילים. הסתגרות והפנמה יכולות להתבטא כחרדה חברתית ואף הסתגרות פיזית בבית.
בניגוד לתופעות נקודתיות, בהן המתבגר מתנהג באופנים אלו על רקע סיטואציה חברתית ספציפית, בעיות חברתיות, כעניין המצריך התייחסות פסיכולוגית או טיפולית, נמשכות לטווח הארוך ומתבטאות במצבים חברתיים שונים.
בסופו של דבר, חוט השני המחבר בעיות אלו הוא שיהווה את עיקר ההתנהלות, ולא המצב החברתי הפרטני. במילים אחרות, לא משנה מהו המצב החברתי המסוים, המתבגר יתקל בבעיה עם עצם התקיימות מצב חברתי.
ההבדל בין בעיות חברתיות לבין הפרעות אישיות
מה שנקרא "הפרעות אישיות" הוא אוסף בעיות נפשיות, שמבחינה פסיכיאטרית ניתנות לאבחנה וטיפול תרופתי על רקע קשיים מהותיים בהתנהלות נורמלית תקינה. הממד הבעייתי בהפרעות אישיות הינו האישי, במובן של האדם עצמו אינו מתפקד ברמה האישיותית.
אך בעיות חברתיות אין פירושן בהכרח שקיים מצב פסיכולוגי כה חמור, ובהחלט ייתכן תפקוד יחסית תקין של המתבגר, אך עם הפרעות מסוימות הנוגעות לממד החברתי. אלא שחשוב לזכור שהאבחון אינו מתבסס על התבוננות בהתנהגות.
טיפול בבעיות חברתיות אצל בני נוער
כאשר מאבחנים את עיקר הבעיה כבעיה חברתית, משמע בעיה אשר מבוטאת במישור החברתי, מיקוד הטיפול יהיה התנהגותי ובקשר בין מחשבה והתנהגות. מבחינה זו, טיפול התנהגותי-קוגנטיבי או טיפול קבוצתי יכולים להיות יעילים ביותר בפיתוח מיומנויות התמודדות והרגלי החשיבה למול סיטואציות חברתיות.
אך חשוב לזכור שבסופו של דבר, בעיות חברתיות יכולות להיות קשורות בבעיה עמוקה יותר שאינה ניתנת לזיהוי על פני השטח רק במישור ההתנהגותי. על מנת לגעת בעומק הרגשי והנפשי והמורכבות הפרטנית של המתבגר, קיימת חשיבות רבה לטיפול מעמיק יותר.
טיפול פסיכולוגי – מטפל במקרים מורכבים, הכוללים התנהגויות והפרעות חמורות. הטיפול מתמקד במתבגר ובאופני הביטוי הייחודיים לו, ומציע התמודדות רחבה יותר – לא רק עם הבעיה החברתית, אלא גם עם השורשים אשר ממנה היא צמחה והקרקע הנפשית המורכבת של אישיותו וחייו.
