נוירוזה היא הפרעה לטווח ארוך ובעלת השפעה שלילית על הסובל ממנה. אנשים הסובלים מהפרעה זו נוטים לחוות מצבי רוח דיכאוניים הכוללים תחושות אשמה, קנאה, כעס וחרדה בתדירות גבוהה יותר, ובאופן קשה יותר בהשוואה לאנשים אחרים.
אנשים נוירוטיים נוטים להיות רגישים במיוחד ללחצים סביבתיים ועלולים להגיב בצורה לא טובה. הם תופסים מצבים יומיומיים כמאיימים, סובלים מתסכול כתוצאה מדברים של מה בכך העלול לגרום להם לייאוש.
יש להם נטייה להפנים פוביות ונוירוזות אחרות, כגון הפרעות פאניקה, תוקפנות, שליליות ודיכאון. נוירוזה מתייחסת להפרעה נפשית הכרוכה במצוקה, אך לא להפרעת הזיות ולא להפרעת אשליות. אדם הסובל מהפרעה זו עדיין נמצא במגע עם המציאות.
אנשים עם רמה נוירוטית נמוכה מצליחים להתמודד עם לחצים בהצלחה רבה יותר בהשוואה לאנשים עם רמת נוירוטיות גבוהה. הם אפילו אינם חמי מזג, הם רגועים יותר ובעלי פחות סיכויים להיות מוטרדים ומתוחים, בהשוואה לאנשים הסובלים מנוירוטיות חמורה.
אבחון נוירוזה
חולים עם תסמיני נוירוזה עוברים בדיקה גופנית יסודית והרופא בודק את ההיסטוריה הרפואית של המטופל על מנת לשלול סיבות אורגניות, כגון גידול מוחי או פגיעת ראש. אם הפרעה נוירוטית נחשדת, פסיכולוג או פסיכיאטר מנהל ראיון עם המטופל ומבצע הערכות קליניות להערכת המצב הנפשי. בדיקות לאבחון והערכת נוירוזה כוללות עצבנות מוחצנת, חרדה גבוהה וחוסר הסתגלות חברתית.
טיפול בנוירוזה
פסיכיאטרים ופסיכולוגים מטפלים בנוירוזות במגוון שיטות. הגישה הפסיכואנליטית כרוכה בסיוע למטופל להיות מודע לדחפיו, רגשותיו וזיכרונות טראומתיים המודחקים בבסיס התסמינים שלו, ובכך מאפשרים לו להשיג צמיחת אישיות באמצעות הבנה עצמית טובה ועמוקה יותר.
תהליך הטיפול מסייע למטופל להפחית את הרגישויות. כך למשל, אדם הפוחד מגבהים, ייחשף לגבהים גדולים יותר בהדרגה במשך מספר שבועות. גישות למידה אחרות כוללות הדגמת התנהגות יעילה יותר, שבה המטופל לומד באמצעות דוגמא.
גישות קוגנטיביות ובין אישיות כוללות מחשבות, דיון ותפיסות התורמות לתסמינים הנוירוטיים, ובסופו של דבר הוא מחליפם עם פרשנויות מציאותיות יותר של אירועים חיצוניים ותגובות חיוביות יותר.
פסיכיאטרים רבים מעדיפים גישות פיזיות, כגון תרופות פסיכיאטריות, כולל תרופות נגד חרדה, תרופות נוגדות דיכאון, תרופות אנטי פסיכוטיות וטיפול בנזעי חשמל (הלם). פסיכיאטרים רבים תומכים בשילובים של גישות אלו, אך הטיפול המדויק תלוי במטופל ובחומרת תסמיניו.
הפרעות המאובחנות כנוירוזה ניתנות לטיפול בדרגות שונות של הצלחה, באופן כללי, ככל שהטיפול בתסמינים מוכר מוקדם, כך יהיה הטיפול יעיל יותר. מטרת הטיפול היא לגרום למטופל להרגיש טוב יותר ולחיות כרגיל, בתפקוד יעיל ככל הניתן.
פסיכותרפיה, המכונה 'טיפול בדיבור', נקבעת בדרך כלל לטיפול בהפרעה זו. במהלך הטיפול, הפסיכותרפיסט בונה מערכת יחסים עם המטופל, מבסס אמון ומסייע לו להתייחס לנוירוזה באמצעות שיטות כגון תקשורת וטיפול התנהגותי.
שיטות אלו מסייעות לו להכיר בחרדות ובפחדים ולעבור דרכם עד ללמידת שיטות יעילות יותר לחשיבה והתנהגות. טיפולים משלימים אחרים כוללים תכנית אימונים ותכנית להפחתת מתחים.
