פגיעה עצמית בבני נוער היא תופעה שהולכת והופכת לנפוצה יותר ויותר, כשלפי המחקרים שנערכו בתחום זה, נראה כי עשרים אחוז מבני הנוער התנסו בשלב זה או אחר לפחות בניסיון אחד לפגיעה עצמית.
התופעה מאתגרת לא רק את הוריהם של בני הנוער, אלא גם אנשי רפואה ומטפלים. אמנם התופעה תוארה לראשונה כבר בשנת 1938, אך רק לאחרונה הכירו בה כהפרעה העומדת בפני עצמה, שלא בהכרח נובעת כתוצאה מהפרעה פסיכיאטרית מסוימת.
פגיעה עצמית היא פגיעה חוזרת ומכוונת בגוף, שלא מבוצעת מתוך כוונה אובדנית. הפגיעה מעידה על מצוקה נפשית גדולה, כשבמקרים רבים המצוקה נחווית רק על ידי הפוגע עצמו, מבלי שהסביבה שלו תהיה מודעת לקשיים עמם הוא מתמודד. הפגיעה העצמית גורמת להקלה מסוימת בעוצמת הקושי שחווה האדם, אם כי בדרך כלל ההקלה היא זמנית בלבד.
בעבר נהוג היה לקרוא לתופעה זו Self-Harm Behavior ואילו כיום קוראים לתופעה NSSI, ראשי התיבות של non suicidal self-injury.
מה הם הגורמים לפגיעה עצמית בבני נוער?
ישנן לא מעט תיאוריות פסיכולוגיות המנסות להסביר את הגורמים לפגיעה העצמית בקרב בני נוער. עם זאת, התשובה לשאלה המתבקשת מדוע שנער אחד יבחר לבטא את המצוקה שלו במילים בעוד שאחר יבחר לבטא אותה על ידי פגיעה עצמית, מורכבת מאוד וככל הנראה מדובר בתופעה מולטיפקטוריאלית. כששואלים בני נוער הפוגעים בעצמם לפשר מעשיהם, מתקבלות לרוב התשובות הבאות:
- במקרים רבים מאוד הפגיעה העצמית נועדה להמיר את הכאב הנפשי בכאב פיזי. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שכאב פיזי הוא כאב מוכר יותר ולכן קל יותר להתמודד עמו.
- ישנם מתבגרים רבים המשתמשים בפגיעה העצמית ככלי להענשה עצמית. מתברר שמתבגרים רבים מרגישים שמעשים מסוימים שלהם הם למעשה חטאים הראויים להענשה.
- לא אחת הפגיעה העצמית מתבצעת באימפולסיביות כביטוי למצוקה רגשית ולתסכול משמעותי.
- למתבגרים רבים קשה מאוד להגדיר את הקושי הפנימי או להודות בכך שהם מתמודדים עם קושי פנימי ולכן מדובר הלכה למעשה לא אחת באקט של החצנה או בסוג של קריאה לעזרה.
- מתבגרים רבים שחוו פגיעה שלא הייתה להם שליטה עליה, נוטים לפגוע בעצמם בשלב מאוחר יותר, על מנת לחוות כאב שיש להם שליטה עליו.
מה הם התסמינים של פגיעה עצמית בקרב בני נוער?
הפגיעה העצמית יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים. השכיחות שבהן כוללות דקירה של העור באמצעות מחוגה, עיפרון מחודד או מחט למשל, שפשוף אינטנסיבי של העור עד לפציעתו, בליעה של חומרים מסוכנים או בליעה של חפצים מסוכנים כמו לדוגמה סיכות, צריבה של העור ועוד. בקרב נערות השיטות הנפוצות יותר הן חיתוך ודקירה ואילו בקרב בנים ניתן לראות יותר הכאה חוזרת כמו לדוגמה מתן מכות אגרוף לקיר וחיתוך עצמי.
בדרך כלל, הפגיעה העצמית תתבצע בשלבים הראשונים בשיטה קבועה כשלרוב ייעשה שימוש בחפצים הנמצאים בהישג יד. האזורים הנפוצים לפגיעה עצמית הם שיפולי הבטן, גב כף היד, אמת יד שמאל והירכיים.
כיצד מאבחנים פגיעה עצמית בבני נוער?
אבחון הפגיעה עצמית כולל בעיקר תשומת לב לסימנים לא שגרתיים על העור, כשלרוב מדובר על חתכים מרובים או חבורות לא שגרתיות, לגביהם אין למתבגר הסבר המניח את הדעת. בכל מקרה, מהות האבחון כוללת לא רק זיהוי של התופעה אלא התחקות אחר המניעים לפגיעה העצמית. אי לכך, את תהליך האבחון צריך להפקיד בידיו של פסיכולוג ילדים ובני נוער.
כיצד מטפלים בפגיעה עצמית בבני נוער?
עיקר הטיפול בבני נוער הנוטים לפגוע בעצמם, מבוסס על חיזוק השליטה העצמית ועל הקניית כלים לוויסות התחושות הקשות בדרכים שאינן מזיקות. כמו כן, מטרת הטיפול למצוא דרכים חלופיות להביע את הרגשות הלא פשוטים עמם מתמודד המתבגר. במקרים רבים מאוד די במספר פגישות עם פסיכולוג המתמחה בטיפול בילדים ובני נוער, בשביל להפחית את מידת החומרה של התופעה וכן בטיפול פסיכיאטרי.
קראו עוד:
